רוצה את התכלס? כאן תגיעו ישר ל-איך לטייל הוגן.
רוצה את כל הסיפור? (ברור שכן)- תתחילו כאן:
אני אגיד את זה בהכי פשוט:
על כל חווייה, כל טיול אליו יצאתי, כל מפגש וכל ראיון שארגנתי- שילמתי ברוחב יד למדריכים, למתורגמניות, לנהגים.
השארתי מתנות של כסף, אוכל, או כל דבר אחר שהתאים לנשים וגברים שפתחו את חייהם ומורשת השבט שלהם בפניי.
נתתי בחזרה- קישרתי קהילות לארגונים, נתתי עצות עסקיות כשנתבקשתי, המלצתי הלאה על מדריכים ומקומות.
יותר מכל- פיתחתי מערכות יחסים, השקעתי במערכות יחסים, חזרתי לבקר להפתעת כולן/ם (שהרי ידוע כאן שאנחנו המזונגו= הלבנים, התיירים, באים רק פעם אחת, מצטלמים ונעלמים גם אם הבטיחו לחזור), ואני שמחה להיות זאת שמפתיעה!
אני עדיין בקשר עם מדריכים שפגשתי לפני שלוש שנים וממשיכים לקבל לקוחות בזכות ההמלצות שלי, אני עדיין בקשר עם ארגונים שממשיכים לקבל מתנדבות ומתנדבים ואפילו תרומות דרך החיבורים שלי.
למה אני עושה את זה? כי לא מעניין אותי תמונות אקזוטיות, מעניין אותי חיבורים מתמשכים כדי באמת ללמוד מהתרבויות הקדומות האלה, מהנשים והגברים האלה, מהזקנות והזקנים שעדיין זוכרים את החוכמה השבטית שלהם. ואת זה אי אפשר ליצור בלי כבוד הדדי ונתינה הדדית.
אז כל מה שתקראו בבלוג שלי, כל הפוסטים ברשתות החברתיות, כל התמונות השבטיות, כל סרטון בערוץ היוטיוב שלי- הכל מבוסס על שכר הוגן כבוד הדדי ועל נתינה בחזרה.
אם זה הופך את החוויות שלי לפחות "אותנטיות" בעיניכן/ם, זה סימן שכדאי שתמשיכו לקרוא:
ועכשיו בהכי ברור:
הנה דוגמא:
למדתי לקלוע בעלי בננה לפי מסורת שבט הצ'אגה עם חברתי דיגנה למרגלות הר הקילימנג'רו.
כן היא באמת הפכה לחברה שלי.
כן, חזרתי לבקר אותה פעמים רבות.
כן, אם אי פעם תגיעו ללמוד אצלה היא תספר לכן/ם בגאווה על חברתה הטובה אלה מישראל ששלחה אליה עוד תלמידות ותלמידים.
כל זה נכון ואמיתי.
וכן, שילמתי על כל שיעור קליעה.
כן, כשגרתי בכפר, בכל פעם שביקרתי אותה קניתי משהו מהחנות הקטנה שלה ולפעמים גם שיכר לזקנות ולזקנים- כי זה מעשה של כבוד כאן.
ולא, זה לא מוריד מהאמת של החוויות והקשר שנוצר בינינו.
יותר מזה, אלה הערכים של השבט. של השבטים. תמיד לתת משהו בחזרה, או להביא משהו שהמשפחה צריכה, תמיד לקנות משקאות לזקנות ולזקנים אם יש לך כסף בכיס.
אז, שוקינג, לא הכל קורה כי את/ה מזונגו ורוצים את הכסף שלך. כל בת או בן שבט שיש להם יותר מאחרים- יעשו בדיוק את אותו הדבר, וזה עוד משהו שאני לומדת מהקהילתיות המופלאה כאן.
אבל זאת רק הערת ביניים.
מה שבאמת רציתי להגיד זה- אל תהיו אלה שמצפים להגיע לכפר ולהיות "חלק מהם". כלומר, להיות איתם בלי להוציא שילינג אחד. כי אחרת זה לא מרגיש לכן/ם "אותנטי". להתארח בבית משפחה, לישון ולאכול איתם בלי לשלם (זה קורה לצערי המון). ללמוד מלאכות מסורתיות בלי לשלם.
אל תנסו לגנוב חוויות בחינם רק כדי להרגיש "אותנטיים".
בינינו, הנה האמת לפנים:
לעולם תהיו הזרים. לעולם לא תהיו חלק, תחושת החווייה ה"אותנטית" היא רק אשליה שנועדה לגרום לנו להרגיש טוב עם עצמינו.
אנחנו מבקרות ומבקרים בתרבות לא מוכרת, בעולם זר לחלוטין. בידינו הבחירה האם לעשות זאת בצורה בוגרת ומכבדת את שני הצדדים.
לצערי ראיתי את זה קורה מול עיני המשתאות עם מטיילת שביקשה ממני עצות איך להגיע לחוות "את מה שאני חווה", קיבלה ממני ברוחב לב מספרי טלפון והמלצות, לא לפני שהבהרתי לה שאני לא הפכתי להיות "אחת מהם" (כלומר, בעיניה להיות אחת משלהם זה להיות חברה, וחברים לא משלמים). ושהיא לעולם לא תוכל להיות אחת מהם לא משנה מה תעשה. היא יכולה ללמוד ולהעשיר את עצמה, היא יכולה להתחיל ליצור קשרים טובים. רוצה להרגיש חברה שלהם- תתחילי לבנות מערכות יחסים. כמו בכל מקום, זה לוקח המון זמן.
הבהרתי שברור שעליה לשלם על הזמן, על הלימוד, וכן- על החווייה שתיקח איתה לתמיד.
ולמרות כל זאת היא הצליחה להתחמק בנכלוליות מתשלום, ועזבה את הכפר בלי לשלם, או לשלם מעט מדי בסכום שלא מכבד את אלה שליוו אותה, תירגמו לה, לימדו אותה. ולא מספיק כל זה, גם חזרה לארץ להרצות מול קהל על החוויות הבלתי נשכחות. כלומר גם הרוויחה כסף על גב אלה שלא טרחה לשלם להן/ם.
ולמה אני אומרת שכל זה קרה מול עיני המשתאות?
כי לא יכולתי לעשות הרבה באותם רגעים בלי לפגוע ברגשות בנות ובני הכפר. כאן בטנזניה השלום הוא ערך חשוב מאין כמוה בקהילה.
היא אורחת ולכן אף אחד לא יתעמת איתה בנושא התשלום. ואם אני הייתי עושה זאת, הייתי רק מצערת את המארחות והמארחים העדינים וטובי הלב.
זאת הגדולה והחולשה שלהם בעולם התיירות.
האם ננצל את זה?
אל תהיו כמוה. תהיו יותר כמוני 🙂
גם אני התחלתי כמטיילת ישראלית טיפוסית!
- התמקחתי על המחיר.
גם אז עשיתי את זה בצורה מכבדת ואף פעם לא "עד הרצפה". גם כשהייתי תרמילאית צעירה שרצתה שהכסף יספיק לשנה (והוא הספיק!).
- ניסיתי לטייל בלי מדריך
כי כך הרגשתי שאוכל לחוות את התרבות באופן בלתי אמצעי.
אבל מה גיליתי?
שלבד אף אחד לא מבין אותי, כי לא בכל מקום מדברים אנגלית, החיבור עם האנשים היה מינימלי ולא מספק.
אחרי הטיול הראשון שלי עם מדריך התפיסה שלי השתנתה לעד!
הסתובבנו בכפר, עצרנו לברך את בני משפחתו, שמענו סיפורים על השבט, הוזמנו אל תוך אחת החצרות לראות איך מתבשל השיכר המקומי, ועוד ועוד הפתעות.
לא הייתי חווה את זה אם הייתי מטיילת לבד בכפר.
אני עדיין מתמקחת?
כן בהחלט. אבל תמיד בצורה נעימה ומכבדת.
למעשה אמנות המיקוח היא חלק גם מהתרבות כאן ויצפו מאיתנו להתמקח. רק שאמנות המיקוח כוללת בתוכה כבוד הדדי. המטרה היא להגיע לתשלום שנוח לשני הצדדים. או בפשטות, בסוף המיקוח שני הצדדים נשארים עם חיוך על פנים.
עם הזמן פיתחתי נדיבות.
כי זה מה שאני לומדת מערכי הקהילה האפריקאים. מי שיש לו נותן יותר ובשמחה.
כי למדתי להכיר את התרבות ועכשיו אני יודעת שכל מדריך, כל נותנת שירות- מפרנסים משפחה. בין אם זאת המשפחה הקטנה שלהם, או המשפחה המורחבת. הם יתמכו בסבתא זקנה, באחים הקטנים. הם ישלחו ילדות וילדים מהמשפחה המורחבת לבית הספר מהכסף ששילמתן/ם. אולי מישהו במשפחה חולה והם יעזרו. כי ככה זה בקהילה.
ואז זה כבר לא נראה גבורה גדולה להתמקח על עוד שקל. לא?
לטייל הוגן זה אומר:
- לשלם הוגן
אפילו אם אתן/ם מרגישים כמו תרמילאים עניים- בואו תשמעו סוד.
אתם לא באמת עניים!!! ואלו בשורות טובות!
ואם התחלתם לחסוך על מספר הארוחות שאתם אוכלים ביום, אולי זה סימן שכדאי לחזור בפעם אחרת עם מספיק כסף לשלם בצורה הוגנת לנותני השירות, בלי לתת להם להרגיש שהם צריכים להאכיל אתכם ולהוריד את השכר שמגיע להם.
- לשלם למדריכים ולא לנסות לטייל לבד!
אני מדברת על מדינות מזרח אפריקה, אבל מניחה שזה רלוונטי למדינות רבות באפריקה. אני כותבת את זה משלוש סיבות:
1. האחת טכנית– גוגל מפס לא יעזור לכן/ם הרבה, אין כאן מסלולים מסודרים כמו של הקק"ל בארץ. לפעמים מספיק גשם חזק אחד כדי ששבילים ייעלמו. ואז זה גם מסוכן. בפארקים של הספארי לא תמצאו חיות לבד גם אם תסתובבו כל היום.
2. השנייה תרבותית– התרבות כאן היא מכניסת אורחים. הרבה פעמים אנשים פה לא מבינים למה אתם מסתובבים להם בכפר ולא רוצים שיארחו אתכן/ם. לארח זה גם אומר להדריך. להראות לך את המפל, או להזמין אותך לשבת בחצר על מחצלת קש, זה אותו דבר. אז תנהגו בנימוס ומתוך הבנה של התרבות שאותה בחרתן/ם לבקר.
3. השלישית קהילתית– על התשלום למדריכים כבר כתבתי ואיך זה תומך בקהילה כולה. אבל זה הזמן להוסיף שאם הצלחת להגיע למפל בלי לשלם, גם לא שילמת את התשלום לכפר! כן, יש תשלום לכפר שהמדריך כולל בעלות ההדרכה שלו והוא מחוייב להעביר למשרד בכפר. והוא יעביר. כי כולם רואים שהוא עובר בכפר עם מטיילים, ככה זה בקהילה, אי אפשר להסתיר דבר. התשלום הזה מיועד לפיתוח הכפר והקהילה! התעקשת לצאת "לא פרייר"? פגעת בקהילה אותה בחרת לבקר. מרגיש עני? חזור לנקודה של "לשלם הוגן" וקרא שוב 🙂
- להמליץ על בתי עסק ונותני שירות
זאת עזרה אדירה. עולם התיירות במזרח אפריקה תחרותי מאוד. אל תשכחו אותם כל כך מהר. אם היית מרוצה- תכתבי המלצה בגוגל, בבוקינג, בטריפ אדוויזור, בפייסבוק. ההמלצות האלה חשובות.
ספר לחברים שנוסעים גם על מדריכים ומקומות שאהבת. אבל גם קח כמה דקות לכתוב המלצה און ליין.
- לא לצלם ברחוב ללא מחשבה
רוב האנשים לא אוהבים את זה! ואפילו יכעסו. מי רוצה שיצלמו אותה בבגדי עבודה בשוק מזיעה ביום חם? בפעמים הראשונות בהן ביקשתי לצלם, אנשים ביקשו להיכנס הביתה להחליף בגדים. זה גרם לי לפתח רגישות בבחירה שלי האם לנסות לצלם או לא.
רוצה לצלם? לפעמים יבקשו תשלום על תמונות (אבוי לזעזוע!)
אבל בואו נחשוב על זה רגע. גם אם לא הרווחת כסף על התמונות האלה, הרווחת לייקים? הרווחת תגובות מחמיאות? "איזה אמיצה את! וואו מדהימה!" "אחי אין כמוך". אז למה שאלה שיצטלמו לא יקבלו דבר?
לא רוצה לשלם?
תישאר/י לדבר ולהכיר. רוב הסיכויים שבהמשך ירצו להצטלם איתך בכיף.
תקנו משהו מהדוכן או מהחנות ורק אחר כך תבקשו לצלם. בקיצור, תיצרו חיבור אנושי אמיתי.
- ילדים ומתנות
עד שאכתוב על זה בהרחבה, השורה התחתונה היא- למה אני רוצה לתת מתנות לילדים? למה אני מרגישה שהם זקוקים למתנות שלי? ואם כבר, איך לעשות את זה נכון. בינתיים אני מדברת על זה מעט בהרצאה שלי על התנדבות (בסעיף הבא), ובנוסף ממליצה להקשיב להרצאה המעולה הזאת של אברהם רבינוביץ'. סתם דוגמא, הנה מה שכתבתי על משחקי הילדות על הקילימנג'רו, אז מי פה נזקק בכלל?
- התנדבות
נושא גדול רחב וכואב. נכון שלא חשבת שזה נושא כואב? לכן ממליצה להקשיב לסרטון שהקלטתי בנושא מתוך הניסיון שלי לפני שתחליט/י על כן או לא לצאת "להתנדב".
ספוילר- גם כאן יש כמה שאלות מרכזיות- למה אני רוצה להתנדב, האם אני באמת "מתנדב/ת" ועוד. בתיאור הסרטון תמצאו גם קישור להרצאה מקיפה של אברהם רבינוביץ' על התנדבות.טוב לא תאמינו אבל נראה לי שסיימתי. לפחות לבינתיים.
עכשיו זה שלך-
מזמינה להוסיף בתגובות מה זה טיול הוגן בעיניים שלך, כדי שנמשיך ללמוד איך לטייל בצורה מכבדת בעולם הגדול והפתוח 🙂
