הכפר שימבווה, קילימנג'רו, טנזניה
קודם כל, גילוי נאות. מחיי לא שקלתי לטפס על הר. אם אין מסלול לרכב, אני מוותרת על התענוג. הפוסט הזה הוא על עוד דברים מופלאים שאפשר לחוות סביב הקילימנג'רו, ובכל זאת עם המלצות לגבי הטיפוס בסופו.
הכל התחיל כשחיפשתי מקום שקט מחוץ למושי (העיר שלמרגלות ההר).
מצאתי גסטהאוס במרחק של כחצי שעה מהעיר והגעתי לשם לכמה ימים של שקט. נשארתי שבועיים!
שימבווה הוא אחד מהכפרים על שיפולי הקילימנג'רו, של שבט הצ'אגה שזהו ביתו. כפר שליו שקשה להאמין שהוא כל כך קרוב לעיר. אנשים עדינים וטובי לב, ששמחים מאוד לפגוש מבקרים. המון מטעי בננה, האוכל העיקרי של הצ'אגה (בננות לבישול), המון ירוק, ומהגסטהאוס גם נוף נפלא של פסגת ההר בבוקר ובערב (בכפוף למזג האויר). באותן שעות גם אפשר לראות את הר מרו, ובערב השקיעה משתלבת איתו נפלא.
מה עשיתי בשימבווה?
מאז אותם שבועיים ראשונים אותם ביליתי בכפר שימבווה, הוא הפך לבית שלי על הקילימנג'רו למשך שנתיים שלמות, וגיליתי בו עוד אוצרות טבע ותרבות רבים.
למעשה, אם תגיעו לשם, רוב הסיכויים שפעילויות שתבחרו לעשות יהיו מתוך אותן חוויות רבות שחוויתי, חיפשתי ויזמתי בכפר:
טיול יום למפלי מטרוני– אותם מפלים מפורסמים אליהם מגיעים בדר"כ מכפר מטרוני. מהצד של שימבווה האיזור כמעט ולא מתוייר, שזה יתרון מבחינתי. מסתבר ששם המפלים הוא מנמבה אבל אנשי מטרוני עשו ברנדינג מוצלח… אפשר להגיע ברגל מהגסטהאוס, טרק של כשעתיים, או לשכור רכב עד קירבת המפלים ומשם מסלול של כ45 דקות.
ד"ר קופי– ג'ון טשה חלם יום אחד בעודו נח מתחת לעץ בננה בחווה שלו שהוא נועד לספר לאנשים את הסיפור של הקפה על הקילימנג'רו, ומאז זה מה שהוא עושה בדרמתיות ובכשרון רב. תשמעו על ההיסטוריה המרתקת של הקפה בטנזניה, תחוו ותשתתפו בכל שלבי הכנת הקפה ותשתו את התוצאה, וכל זה בליווי מקהלת הקפה שלו- בנותיו שכניו ילדות וילדי הכפר וכל מי שפנוי והגיע להשתתף. קיראו כאן כתבה שכתבתי באנגלית לבלוג קפה על ד"ר קופי.
קליעה בעלי בננה– הקליעה המסורתית של הצ'אגה לכל צרכי היומיום. מחצלות, סלים, קערות, ועוד…
לימדה אותי דיגנה, בעלת הבר המקומי שהיא גם מרפאה מסורתית. פשוט שאלתי את ויקטור, מנהל הגסטהאוס ומדריך שהוא בן הכפר בעצמו, מי תוכל ללמד אותי. וכך התגלתה עוד פעילות מעניינת שאשמח לשתף עם עוד מטיילות ומטיילים. את הסיפור של דיגנה ושלי קיראו כאן.
הבר של דיגנה– וייב שלא מהעולם הזה, הרבה שמחה, מוזיקה אפריקאית, לפעמים קמים לרקוד. לא בשביל הרושם, פשוט כי שמחים. זה הבר של זקנות וזקני הכפר שמגיעים אחרי הצהריים לשתות את השיכר המסורתי של הצ'אגה שעשוי מבננה כמובן…
חוות בננות– ביקרתי בחוות הבננות של אחד מזקני הכפר שנחשב למומחה ושמעתי הרבה על כל השימושים לכל חלק מהעץ! על סוגי הבננות הרבים, על המחזוריות של עץ אחד שמוליד עצים מסביבו כל הזמן ועוד ועוד.
מסלול חובה- לא במסע שלי
זו דוגמא מעולה בעיני למה שקורה כשאני בוחרת עם האינטואיציה שלי. אישית מעולם לא הבנתי את המושג מסלול "חובה". חובה על מי? ולמה חלות עליי חובות בטיול? מה עשיתי למי?
כשאני מקשיבה לקצב ולרצונות שלי, קורים דברים קסומים. בסך הכל חיפשתי מקום שקט מחוץ לעיר. לא ידעתי כלום על הגסטהאוס ועל הכפר. והנה הגעתי לכפר מלא אוצרות, שלא מוכר כמעט בכלל, כי הוא לא חלק ממסלולי ה"חובה" כמובן.
ואני כן מקשיבה להמלצות, אני כן עוברת גם במסלולי "חובה". אבל רק אם אני מרגישה קריאה, רק אם אני רוצה. לא כי אני לא רוצה לפספס או חלילה מרגישה שאני חייבת. וזה כל ההבדל בעיני בין המסע שלי, למסע חובה.
אז, צאו לדרך ומצאו את האוצרות החבויים שלכם…
רוצה לחוות את אוצרות הקילימנג'רו? דבר/י איתי!
טיפים לבחירת חברה לטיפוס הקילימנג'רו
נשארתי באיזור מושי די הרבה ויצא לי לשמוע הרבה על הנושא.
משיחות עם מדריכים רבים שפגשתי, כמו גם מטפסים שסיפרו לי על החווייה, חשוב מאוד לבחור מדריך מהמלצות מניסיון בלבד!
דרך אגב כל זה תקף מבחינתי גם לגבי מדריך/חברה לספארי. אני יודעת שיש מטיילים שמחליטים להגיע למושי ולקחת יום להסתובב ולהשוות בין הצעות ולבחור את המחיר הנמוך (ואותו דבר לגבי ארושה ובחירת ספארי).
פגשתי כמה וכמה מטפסים שעשו את זה (לא רק ישראלים) וחזרו מאוכזבים.
מדריך שחושב רק על הכסף יתן לכם הצעה נמוכה ומפתה, אבל- יחסוך על האוכל שלכם. לא ישלם לפורטרים! ויחסוך על האוכל שלהם (הם יבואו בכל מחיר כי הם צריכים את הכסף ויקוו שיקבלו מכם טיפ טוב). יסכן אתכם כי לא יקפיד על כללי הבטיחות. יסכן את הצלחתכם כי לא איכפת לו אם תגיעו לפיסגה או לא. הכסף כבר אצלו ביד.
לכן תבחרו רק מדריך עם המלצות שרוצה באמת ללוות אתכם עד הפיסגה, שיעשה הכל שלא תצטרכו לרדת חזרה, שישים לב בכל רגע מה מצבכם וידאג לכל התנאים, לציוד הטוב ביותר ולאוכל הטוב ביותר כדי שתהיה לכם את האנרגיה לסיים בהצלחה את הטיפוס.
חבל לחסוך 200-300 דולר ולסיים בבאסה.
תהנו