טקס התבגרות בשבט המקונדה

בגאמויו טנזניה

טקס ההתבגרות הראשון של שבט המקונדה שנכחתי בו היה בשנת 1998. כל הכפר חגג את שכבת הבנות הצעירות שחזרה מחניכה ארוכה במחנה מרוחק ביער. הריקודים נמשכו כל הלילה ומעבר לכך, והשמחה היתה גדולה.

התנדבתי אז כמורה לאנגלית בפרוייקט אמנות שבטית לנוער בבגאמויו, וכל עולמי השתנה לאיטו בהשראתה של מאמא אפריקה. הכפר של שבט המקונדה שזור היטב בזכרונות שלי מאותה תקופה. פעמיים בשבוע נהגנו לבוא ללילות הריקודים שלהם. שמענו ממרחקים את התופים ויצאנו לדרך. לעיתים לאור הלבנה ולעתים בחושך מוחלט. הריקודים המסורתיים של שבט המקונדה יצריים, חושניים, ומלאי תעוזה והומור. כל ערב כזה היה חווייה מרגשת עבורינו.

הרבה השתנה מאז. הריקודים במרכז הכפר הפסיקו מזמן. החניכות התקצרו מתקופה של עד שנתיים לכדי חודש, כדי להתאים לחופשת בית הספר הארוכה ביותר. כל משפחה חוגגת את סיום החניכה של בנותיה לחוד. חגיגות של הכפר כולו נעלמו.

ובכל זאת הייתי מלאת שמחה ומתרגשת. הטקסים ממשיכים. זה הרבה מאוד לשמוח עליו.

איך מצאתי את עצמי בחגיגה?

אני נשאלת הרבה איך אני מגיעה לטקסים כאלה. תשובה ראשונה היא שאמא אדמה שלי לוקחת אותי. תשובה שניה היא איך היא עושה את זה:
בדיוק חזרתי לבקר בבגאמויו לראשונה אחרי עשרים שנה, וכבר בדרך למלון הבחנתי בחברה ותיקה, מוואנדאלה מוואניקווה, אמנית פיסול במסורת השבט שלה, עומדת מחוץ לשער ביתה. המפגש היה משמח וכשהגעתי לבקר אותה למחרת, היא הזמינה אותי לבוא באותו ערב לחגיגה של משפחתה לכבוד ארבע בנות שסיימו את החניכה לנשיות.

שבט המקונדה

שבט המקונדה, שמקורו בצפון מוזמביק, נדד מסיבות שונות אל תוך טנזניה ומעטים גם לדרום קניה. זהו שבט עם רוח עזה וחופשית שגאה במסורות העתיקות שלו על אף העולם המשתנה מסביב.

השבט הוא מטריליניאלי, מזכרת מימים קדומים בהם כל קהילות האנושות היו כאלה. המשמעות היא שהשושלת עוברת מצד האם, אבל חשוב מכך, נשים לוקחות תפקיד מכובד וחיוני בקהילה. נשות המקונדה ידועות ברוחן הנועזת ובאופיין העצמאי. באופן מסורתי הן היו אמניות הגילוף בעץ, אמנות ששבטן כל כך מפורסם בה.

החניכה

החגיגה היתה לכבוד ארבע בנות המשפחה המורחבת בנות 13-14 שנחנכו על ידי נשות המשפחה והשבט במהלך חופשת בית הספר הארוכה בדצמבר 2020.

אני לא יכולה לספר הרבה יותר מזה על החניכה, מאחר והיא סודית ביותר, ועוברת אך ורק בין נשות השבט, דור אחרי דור. החניכה סודית גם מפני גברי השבט. במקביל, הגברים אחראים על חניכת הנערים בצעירים, חניכה שנשמרת בסוד מפני הנשים.
למה? כי רק נשים יודעות נשיות לרבדיה, ורק גברים מבינים גבריות לעומקיה.

נשיות וגבריות בחברות שבטיות

נשים וגברים זקוקים למרחב האישי והסודי הזה, אין שום רצון או שאיפה לחלוק הכל ולספר הכל כמו בחברה המערבית. ברור ממש כמו השמש העולה בבוקר והלבנה הזורחת בלילה, שנשים וגברים הם שני עולמות שונים לחלוטין. לא שווים, לא אותו דבר, שונים. בחווייה שלי, תפיסת העולם הזאת, המאוד אופיינית לקהילות שבטיות בכלל, מביאה איתה הרבה מאוד שלווה ושלום בין המינים.

החגיגה

הלילה התחיל עם מעגל הריקודים של הנשים והגברים יחד, המצב רוח כבר בשמיים, והריקוד מתחיל.

אישה נכנסת למעגל ומתחילה לרקוד, וגבר מצטרף. הריקוד הוא מאוד מיני, מחקה יחסי מין, צמוד אך לא נוגע, ומסתיים בבום דרמטי של התוף שמסמל את הסיום המרגש…

האישה והגבר חוזרים למעגל והריקוד נמשך במעגל עד שנכנסת אישה נוספת למעגל וכן הלאה. כולם צוחקים ונהנים. ככה זה, חושניות בריאה הולכת יד ביד עם הומור משחרר.

אפילו אני נכנסתי למעגל פעם אחת, או יותר נכון הסכמתי להידחף פנימה… לראות מוזונגו (אישה לבנה) רוקדת את הריקוד שלהם עורר הרבה צחוקים ואני נהניתי להוסיף הרבה דרמה ולהצחיק את כולם.

לאחר זמן מה כשהבנות היו כמעט מוכנות, עמד להתחיל מעגל הריקודים של הנשים. הוזמנתי להצטרף לשמחתי. התופים התחממו על ידי האש, כדי למתוח את העור ולהפיק את הצלילים הרצויים, והריקודים החלו.

עכשיו הגיע הזמן של הבנות לרקוד את הריקוד הראשון שלהן כנשים מול הקהילה שלהן. אני אפילו לא יכולה להתחיל לדמיין איך הן בטח הרגישו. התרגשות? בהלה? תקווה שאולי לא יקראו למעגל למרות הכל? כנראה כל זה יחד.

 אבל הן נקראו למעגל, והן עשו את זה, כמובן. נכנסו למעגל הנשים קרוב למדורה כדי שייראו על ידי כל. הגברים מתחילים להצטרף למעגל, כולן וכולם מוכנים לחגוג את הנערות במעבר שלהן אל תוך עולם הנשים.

הנערה הראשונה נכנסת בראש מורכן. כשהתופים מתחילים היא מתחילה לרקוד בכל מרהיבותה. מסביב נשמעות קריאות של שמחה, אהבה ותמיכה, מדי פעם הנשים רצות לשים מתנות של שטרות כסף בחגורה של הנערה, וכשהתופים מכריזים על סיום הריקוד, כולם קופצים אל תוך המעגל כדי לחבק ולברך אותה.

כל נערה עברה את אותו התהליך. נכנסת למעגל מתוחה ורצינית, ומסיימת את הריקוד גאה וזוהרת, מוקפת בחיבוקים האוהבים של משפחתה ושל בנות ובני השבט.

אני זוכרת את עצמי אישה צעירה בחגיגה של שבט אחר בבגאמויו, לא יכולה שלא להרגיש צביטה בלב – למה לא חגגו אותי כך? את המעבר שלי מילדה לאישה?

הפעם, למעלה מעשרים שנה מאוחר יותר, לאחר שבחרתי להעמיק בדרך הנשיות וליוויתי כל כך הרבה נשים ונערות אחרות בדרך הזו, הרגשתי רק אושר. שמחתי עבור הבנות הצעירות כאישה בוגרת, גאה להיות שם כדי לתמוך במעבר שלהן אל תוך הנשיות.

הלילה נמשך בריקודים מלאי צחוק ובהרבה שתיה, אבל מכיוון שאני לא מקונדה, התעייפתי ונפרדתי לשלום…

ומה איתנו?

אישה – האם את יכולה לדמיין את עצמך נחנכת אל תוך הנשיות? לומדת על המעבר והשינויים הקרבים מאמא, סבתא, דודה, שכנה אוהבת?

לומדת מנשים רבות ומגוונות, שלכל אחת מתנות וסגולות שונות להעניק לך?

וגבר- אל תוך עולם הגבריות?

ההגדרה לטקס מעבר היא- אירוע טקסי, הקיים בכל החברות הידועות היסטורית, המסמן את המעבר ממעמד חברתי אחד למשנהו.

המעבר מנערה לאישה, והמעבר מאישה לזקנה חכמה.

המעבר מנער לגבר, והמעבר מגבר לזקן.

החיים השבטיים יכולים להראות לנו איך זה היה פעם, זה תלוי בנו לבחור אם ניקח את ההשראה ולחפש דרכים להחזיר את החניכה הזאת אל תוך המשפחות והקהילות שלנו.

אשתף כמה מהרעיונות שלי בפוסטים נוספים בקרוב. בינתיים, אשמח לשמוע את שלך!