בתרבות בה יש תפקיד חשוב ומהותי לזקנות ולזקני השבט,
ומוות נתפסת כחלק טבעי מהחיים,
ובכן, מותר למות.
נשמע על זקנות וזקנים מאושרים,
על מנהגי פרידה מהחיים וקברים בחצר,
ועל תקשורת עם אימהות ואבות השבט
שחלפו מהעולם ונותרו ברוח כדי להעניק
הדרכה ברכה והגנה.
נשמע על זיקנה אחרת. על זקנות וזקנים שממשיכים לחיות עם משפחתם, נותנים מחוכמתם לילדים ולצעירים, וחיים חיים מספקים ושמחים.
תפקיד הזיקנה הוא להיות שומרת החוכמה של השבט. שומרת הסיפורים וההיסטוריה. לחנוך את הצעירות והצעירים אל תוך חיי הבגרות בשבט.
איך זה להזדקן כשאני יודעת שמחכה לי תפקיד מכובד בקהילה? בודאי שמח יותר!
איך זה לקבל את המוות כחלק טבעי ממעגל החיים השלם? בודאי מנחם יותר!
ואחרי המוות, בשבטים רבים באפריקה מאמינים, מצטרפים אלו שחלפו מן העולם אל האימהות והאבות הקדומים של השבט (ANCETORS). וכך גם מעבר למוות, הם עדיין עם הקהילה שלהם, מגנים ומברכים.
מוזר? מי כאן חלמו פעם שסבתא או אבא שכבר אינם חיים הופיעו בחלום, בירכו או הגנו? מסתבר שזה לא כל כך רחוק מאיתנו כפי נדמה ברגע הראשון.
בחברות המערביות הפכנו את המוות לדבר אפל ונורא. כאילו שכחנו לחלוטין שכל מי שנולד- גם מת. זוהי העסקה שעשינו מראש בחיים הנפלאים האלה על פני אמא אדמה.
אולי אפשר אחרת?
להיזכר שהמוות היא חלק מהחיים. שהזדקנות מביאה איתה ברכות רבות. חוכמה וניסיון, שלווה, שפע שנוכל להעניק לצעירות ולצעירים מאיתנו.
באפריקה פגשתי לראשונה זקנות וזקנים מלאי חיות ושמחה. ראיתי סבתא "מריצה קטעים" עם הנכד שלה, בדרך שמעולם לא חוויתי עם סבתא שלי. היתה להם שפה משותפת בלתי אמצעית. ככה זה בחברה בה כל הדורות חיים יחד. מפרים, מעשירים, אוהבים ותומכים אלו באלו.
בחברה שלנו, בה הזקנים מבודדים, סובלים במקרים רבים מדי מדכאון, כשאנחנו "מתים" מפחד להזדקן, אני מאמינה שאפשר אחרת.
ההשראה מהחברות השבטיות, שחיות כפי שגם רבות ורבים מאיתנו חיו עד לפני מספר דורות בסך הכל, יכולה להיות פתח לשינוי.
את ההשראה הזו עבורך אני אוספת כבר ארבע שנים
בהן אני חיה במזרח אפריקה- ערש האנושות.
לך רק נשאר להזמין אותי להרצות, ולהנות יחד איתי מאוצרות אפריקה!
במסע ובחיבור מתמשך למזרח אפריקה אהובתי- ערש האנושות.
מסע שהתחיל לפני 30 שנה, המשיך לפרקים במהלך השנים, עד שלפני כ-4 שנים בחרתי לחיות את רוב זמני בטנזניה, עם השבטים הראשונים של האנושות כולה.
המסע הראשון שלי במזרח אפריקה, בסיום תואר ראשון באנתרופולוגיה, הוביל אותי לשנות את מסלול חיי מהאקדמיה אל 13 שנות העמקה בארץ אל תוך הדרכים השאמניות-שבטיות.
מאנתרופולוגית לעתיד, שיניתי את מסלול חיי למנחת סדנאות של נשיות שבטית, חיבור למעגל החיים הנשי, וסדנאות אמהות ובנות לקראת ההתבגרות, מספרת סיפורים שבטית, יוצרת בהשראת תרבויות קדומות ועוד.
ובעצם האנתרופולוגיה ממשיכה להיות שלובה בסיפור חיי עד היום, שהרי כבר ארבע שנים אני נודדת בין קהילות שבטיות ברחבי טנזניה וקניה.
אז מה אני עושה במזרח אפריקה?
אני לומדת מהאֵלְדֵרְס- הזקנות והזקנים החכמים- על החוכמה השבטית שאבדה לנו בחברות המערביות, ואני מלמדת אותה הלאה אלייך ואליך.
אני יוצרת מערכות יחסים לאורך זמן עם קהילות שבטיות רבות, ולומדת על מערכות יחסים מהמומחיות והמומחים- נשות ואנשי השבטים.
כל מה שאני לומדת אני מלמדת הלאה, ובפשטות זה היעוד שלי בחיים המבורכים האלה שלי. להיות החיבור בין מה שידענו ושכחנו, לבין החיים העכשוויים שלנו.
ההרצאות והקורסים שלי מבוססים על:
» ההשכלה האנתרופולוגית האקדמית, והחוכמה השאמנית- שבטית בה התעמקתי שנים רבות.
» החיים שלי בקרב שבטי מזרח אפריקה, הסיפורים והמסורות שאני זוכה להכיר תודות לנדיבות הלב של הקהילות השבטיות המארחות אותי.
» החיבור הנשמתי והאהבה העמוקה שלי ליבשת אפריקה, לבנותיה ולבניה.
תודה שאת ואתה איתי!
