בחברות המערביות הפכנו את המוות לדבר אפל ונורא. כאילו שכחנו לחלוטין שכל מי שנולד- גם מת. זוהי העסקה שעשינו מראש בחיים הנפלאים האלה על פני אמא אדמה. 

אולי אפשר אחרת?

להיזכר שהמוות היא חלק מהחיים. שהזדקנות מביאה איתה ברכות רבות. חוכמה וניסיון, שלווה, שפע שנוכל להעניק לצעירות ולצעירים מאיתנו.

באפריקה פגשתי לראשונה זקנות וזקנים מלאי חיות ושמחה. ראיתי סבתא "מריצה קטעים" עם הנכד שלה, בדרך שמעולם לא חוויתי עם סבתא שלי. היתה להם שפה משותפת בלתי אמצעית. ככה זה בחברה בה כל הדורות חיים יחד. מפרים, מעשירים, אוהבים ותומכים אלו באלו.

בחברה שלנו, בה הזקנים מבודדים, סובלים במקרים רבים מדי מדכאון, כשאנחנו "מתים" מפחד להזדקן, אני מאמינה שאפשר אחרת.

ההשראה מהחברות השבטיות, שחיות כפי שגם רבות ורבים מאיתנו חיו עד לפני מספר דורות בסך הכל, יכולה להיות פתח לשינוי.