סיפור חגיגת ההתבגרות של אישה משבט מרוחק. אישה שנושאת עימה ניחוחות של מורשת שנשכחה זה מכבר בחלקים רבים של אפריקה, בדיוק כפי שנשכחה מאיתנו. והנה אנחנו נזכרות...
Rosemary Ludovick Kinyaiya
Rosemary Ludovick Kinyaiya

הכרתי את רוזמרי כשפתחתי בשיחה באחר צהריים אחד עם דיגנה חברתי בבר שלה, בכפר שימבווה למרגלות הקילימנג'רו.

במסעי אני תמיד שואלת נשים שאני פוגשת האם חגגו להן את המחזור הראשון עימו הן הופכות לנשים. ברוב המקומות התשובה היא שלא. אפריקה משתנה מהר מכפי שקיוויתי. יחד עם זאת הברכה שורה עליי ואמא אדמה מכוונת אותי בכל פעם מחדש למקומות בהם עדיין נחגגים טקסי המעבר מילדות לנשיות.

גם כאן, בבית שלי בקילימנג'רו, התשובות זהות.

אפילו זקנות הכפר לא זוכרות דבר על טקסים וחניכות. רוב הנשים שאני פוגשת בכפר מספרות לי שלא לימדו אותן ושהן לא לימדו את בנותיהן. הן למדו מאחיות גדולות, חברות, ובבית ספר. וכך, בדיוק כמו אצלינו, המסורת המקודשת נשכחת…

אבל אני לא מפסיקה לשאול. לידי ישבה ג'ני, אישה צעירה שחזרה לכפר מלימודיה לחופשת הקיץ, ומדברת אנגלית טובה. זו היתה הזדמנות מעולה להעמיק לשיחה שבדרך כלל הסוואהילית שלי עדיין לא מתירה לי. 

Digna and kids
דיגנה תמיד שמחה כשילדים באים לבקר אותה

שאלתי את דיגנה אם לימדו אותה על המחזור.

היא אמרה שבטח!

סבתא שלה, זו שהעבירה לה את מסורת הריפוי שעוברת הלאה דרך השושלת הנשית, לימדה אותה וסיפרה לה הכל.

ואת לימדת את הבנות שלך? בטח! ואלמד גם את הנכדות שלי.

התמלאתי גאווה באישה הזאת. היא ברת מזל שסבתא שלה היתה מי שהיתה, וכך גם בנותיה של דיגנה, כי היא מבינה לעומק את מה שאחרות שכחו- את תפקידה בשושלת שלה- להעביר הלאה את המורשת הידע והחוכמה.

Rosemary's youngest boy with her grandson
הבן הצעיר ביותר עם הנכד של רוזמרי

לידינו יושבת אישה קטנה ושקטה, מרוכזת בכוס המבגה (השיכר המקומי) אחר הצהריים שלה.

בכל זאת משהו גורם לי להפנות אליה את תשומת ליבי. לחישה נסתרת ברוח אולי…

אני מחליטה לשאול אותה, כמעט בטוחה בתשובה הרגילה שאני מקבלת בכפר:
אני יכולה לשאול גם אותך? אותך לימדו? לך חגגו?

כן.

בשבט שלי חוגגים.

הצצה לסיפור מרתק נפתחה בפניי ברגע אחד. בתוך הכפר שלנו שכולו שבט הצ'אגה, מסתתר לו סיפור של אישה משבט רחוק.

משמאל לימין: רוזמרי, ג'ני המתורגמנית, הנכד של רוזמרי, וביתה הלנה

השבט של רוזמרי

רוזמרי לודוויק קיניאיה נולדה בסונגיאה שבדרום טנזניה, לשבט נגוני. 

 הנגוני מקורם בכלל בדרום היבשת ואיך הגיעו לטנזניה זה סיפור מרתק בפני עצמו. 

לפני כאלפיים שנה לאחר עליית כוחו וכיבושיו של המלך שאקה זולו המפורסם, התרחשה נדידת השבטים הגדולה.

שבטים רבים שידעו שלא יוכלו לנצח את צבאו של שאקה בחרו לפנות את אדמותיהם ולהתרחק מהסכנה. השבט נגוני נפרד לחלקים במהלך הנדודים, וחלקו התיישב בדרום טנזניה.

הם הביאו עימם מורשת עשירה של טקסים וחגיגות, ועד היום ידועים בטנזניה כשבט ש"רוקד הרבה", כלומר עדיין חוגג את טקסי המעבר והחגיגות העונתיות…

הסיפור של רוזמרי

בסונגיאה היא הכירה את בן זוגה, בן לשבט הצ'אגה מהכפר שימבווה שלנו שהגיע לשם בעקבות הזדמנות עבודה. יחד עברו, נשואים ועם פיטר הקטן, אל ממלכת ההר.

רוזמרי מספרת שהיא אוהבת את החיים על ההר. את הזכרונות, המנהגים, השירים והריקודים של הנגוני השאירה מאחור, אבל את מה שזכרה הסכימה לשתף איתי…
 
כל כך שמחתי לפגוש אישה שחגגו עבורה את המעבר מילדות לנשיות. 

כמה ימים לאחר מכן, יצאנו לפגוש את רוזמרי, אני וג'ני המתורגמנית החדשה שלי.

ביישנית ומחוייכת מסתובבת סביבנו הלנה, ביתה הצעירה של רוזמרי. בואי שבי איתנו, אני קוראת לה, זוהי השושלת שלך, זה חשוב. 

היא מתיישבת במבוכה, מקשיבה.

להלנה לא חגגו, היא צ'אגה, אומרת רוזמרי בחיוך.

הלנה

סבתא של רוזמרי

"בשבט שלי, כשילדה קיבלה את המחזור הראשון, מישהי מסביבתה, אחות חברה אמא או דודה, היתה מודיעה על כך לאחת הסבתות, והסבתא היתה לוקחת את הילדה לביתה למשך חודש שלם."

אם גרו בביתה של הסבתא גברים או בנים, הם נשלחו לגור בבתים אחרים- זה היה הזמן המקודש של הנשים.

במהלך החודש סבתא רחצה את רוזמרי הנערה הצעירה בכל בוקר, הראיתה לה איך לשים את הבדים הסופגים, ולימדה אותה על חיי נשים.

סבתא סיפרה לה על המחזור, על מיניות, על הימנעות מהריון, וגם הרבה מאוד על חיי זוגיות וחיים טובים כאמא ורעייה.

רוזמרי, מאמא פיטר על שם הבכור שלה, לא זוכרת בת כמה היא היתה.

היא בת 60 אמא ל7 וסבתא ל5 נכדים. כאן לא מחזיקים בעבר, מה זה חשוב כל כך בעצם?

החניכה

אחרי חודש של לימודים והסתגרות בבית סבתא, מגיע רגע טקס החניכה.

מוקדם בבוקר יורדת סבתא עם רוזמרי לנהר ביער, המיקום סודי ומרוחק מהכפר, ידוע רק לנשות הכפר… מצטרפות אליהן עוד נערות שכבר קיבלו את המחזור הראשון.

סבתא רוחצת את נכדתה במי הנהר מברכת אותה, ומלמדת את קבוצת הבנות עוד מסודות הנשיות, ועל כל מה שהן צריכות לדעת על מחזור מיניות ונשיות.

רוזמרי זוכרת שהיתה מאושרת ונרגשת, ובמיוחד התאמצה מאוד להקשיב ולזכור כל מה שסבתה לימדה.

החגיגה

בשעת צהריים חזרו לכולן למרכז הכפר, ושם התחילה החגיגה בה השתתפו כולם- נשים וגברים, מבוגרים וילדים!

תופים וריקודים, אוכל טוב וכמובן השיכר המקומי. החגיגות נמשכו עד למחרת, כולן וכולם חגגו אותה.

אישה נוספה היום למעגל הנשים בכפר ושמה רוזמרי!

רוזמרי זוכרת את המתנות… מכל בני המשפחה קיבלה בגדים וכסף, נעליים חדשות ועוד הפתעות.

חיים חדשים מתחילים

אחרי החניכה נערה נושאת את עצמה אחרת, היא מספרת. כך לימדה אותה סבתה.

היא מתנהלת כאישה ולא כילדה. מתלבשת בחצאיות ארוכות- המיניות שלה היא לא לכל אחד. היא לא מתרועעת עם בנים כמו בתקופת הילדות.
זוהי אולי השיטה הבסיסית ביותר להימנע מהריונות בגיל צעיר- לאחר טקס המעבר בו ילדה עוברת לעולם הנשיות וילד לעולם הגברים, בנות ובנים ישנים בחדרים נפרדים, מסתובבים בקבוצות נפרדות בדרך לבית הספר, לכנסיה או לחנות.

שאלתי האם נתנה להלנה ביתה מתנה כשהיא קיבלה את המחזור הראשון שלה? 

הלנה היא בת שבט הצ'אגה. לא, היא לא קיבלה מתנה. אבל היא לימדה את כל בנותיה את מה שלמדה מסבתה. היא זכרה את השיעורים שלה ויישמה אותם, והיא גאה בזוגיות ובמשפחה שיצרה. 

היא גם לימדה את בניה, ותלמד את נכדיה, כולם בנים עד כה, על ענייני התבגרות, על נערות, מיניות ובריאות. איך להישמר ממחלות, איך להישאר נאמנים לאישה אחת ולכבד נשים.

השרשרת נותקה. 

רוזמרי בחרה לעבור עם בחיר ליבה לשבט שלו, והילדות והילדים שייכים לשבט הצ'אגה. הם לא עברו טקסי התבגרות. אבל רוזמרי העבירה הלאה את המהות- את ההדרכה שזכתה לה מסבתה. והלנה ביתה יושבת לידינו ומקשיבה. ג'ני המתורגמנית הצעירה מקשיבה גם. ואני כותבת. ואת קוראת. יש תקווה תמיד.

למה טקסי מעבר חשובים?

אני מאמינה שדרך החיים השבטית הראשונית שפעם חיינו כולנו, אוצרת בחובה חוכמה עמוקה והכרחית לחיים אנושיים מאושרים. 

כן, לא פחות מכך. 

במעברים המשמעותיים של החיים נדרשת הדרכה. אנחנו לא אמורות ולא אמורים לדעת לבד איך להפוך לנשים וגברים ראויות וראויים, חלק מכובד ותורם לקהילה שלנו.

איך נדע איך להתנהג, לכבד, לחיות בזוגיות מיטיבה, לחוות מיניות מהנה ומכבדת? אלה הם דברים נלמדים.

איך תדע ילדה מה זה המחזור החודשי, מהן המשמעויות העמוקות והמקודשות שלו, ומה לעשות פיזית כשהוא מגיע?

איך ידע ילד איך להבין את המיניות המניצה שלו והעניין המתעורר בנערות?

במעבר הזה מעולם הילדות אל הבגרות, טקס הוא תהליך ההתמרה המקודשת. עולם הילדות נותר מאחור, ונולדת אישה. נולד גבר.

לכן אני משתפת את סיפורי ההתבגרות שאני פוגשת כאן. 

בשביל ההשראה, 

בשביל לעורר חשיבה חדשה-עתיקה-

עבור מי אני החונכת? עבור מי אני החונך? 

תודתי והערכתי לרוזמרי לודוויק קיניאיה על שהסכימה לחלוק איתנו את סיפורה.


 קיראו עוד על טקסי התבגרות

על שימבווה- הבית שלי בקילימנג'רו

מחכה לקרוא את התגובות שלכן ושלכם!

Ella

Ella

Subscribe
Notify of
guest
0 Comments
Inline Feedbacks
View all comments
איך זה שבקניה מדברים אנגלית טובה מאשר בטנזניה?
אגם ויקטוריה & מוואנזה
טקס מעבר מנערה לאישה
נעים להכיר
מלאכות מסורתיות מהחוף הסוואהילי
הסיפור הלא ייאמן על איך מאצ'ו בלה קיבל את שמו.

רוצים לשתף?

שיתוף ב facebook
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב twitter
שיתוף ב pinterest

מי אני...

הי, אני האלה הנודדת.

חיי בקצרה- תואר באנתרופולגיה, שנת מסע משנת חיים במזרח אפריקה בגיל 26, חניכה שאמנית ארוכת שנים של לימודי החוכמה השבטית, נשיות וקהילה, הנחיית סדנאות עומק לנשים ונערות, סיפור סיפורים שבטיים לילדות ולילדים… ובגיל 50- חזרה לאמא אפריקה שלי, לאסוף עבורכן/ם עוד השראה לחיים קרובים יותר לעצמינו.

פוסטים אחרונים

קטגוריות

לקבלת עדכונים במייל

0
Would love your thoughts, please comment.x