"השינוי הגדול" כך אני אוהבת לקרוא לתקופת השינויים הדרמטיים והמרגשים בחיי כרגע. קוראים לה גם "גיל המעבר"…
מזמינה אתכן להכיר יחד איתי גישה שונה לחלוטין מהגישה המערבית. העולם השבטי מחכה לנו עם כל כך הרבה עושר שאנחנו איבדנו בחברה המערבית, ומעניק לנו הבנה עמוקה של מה שעובר עלינו.
עד שנכנסתי בעצמי אל תוך השינוי הגדול (התהליכי, האיטי, הנותן לנו זמן להתרגל אליו), חשבתי שכל מה שיקרה זה, שיום אחד הדימום החודשי יפסיק להגיע.
לא הייתי מוכנה לכל השינויים הרגשיים והנפשיים ששטפו אותי.
כן, אפילו אני, אחרי למעלה מעשרים שנה של העמקה אל תוך הנשיות שלי, ואינספור סדנאות שהנחיתי לנשים ונערות על עוצמות הנשיות, לא ידעתי למה לצפות. אף אחת לא סיפרה לי.
היום בגיל 51, אני מבינה כמה השינוי משמעותי ועמוק, ומתחיל הרבה לפני שהדימום החודשי מפסיק.
לפעמים אפילו לפני גיל ארבעים!
זוהי תקופה של שינויים, בגוף, ברצונות, במי שהייתי ומי שאני היום.
נשים נוטות לעשות שינויים גדולים בחייהן בתקופה הזאת, להתגרש, להתחתן, לשנות קריירה, או לצאת לנדודים כמוני…
ידעתי שהדבר הנכון עבורי הוא לחזור לאמא אפריקה שלי בשיא השינוי הגדול שלי, ואני מגלה כמה הגישה הטבעית והמכבדת למעגל החיים השלם, מרפאה אותי.
זאת בניגוד חד להערצת הנעורים המערבית המביאה איתה כאב גדול על כל קמט וקמט שמופיע…
ואנחנו בכלל יצורות מחזוריות ומשתנות תמידית.
בחברות שבטיות, בהן יש הבנה של מעגל החיים השלם, שבתוכו יש לתקופת הזיקנה מקום חשוב ומכובד בשבט, נשים לא חוות את הסימפטומים שנשים מערביות סובלות מהם בתקופת המעבר.
כשאישה נכנסת אל שנות החוכמה שלה, בשלווה ובסיפוק, גם תקופת המעבר נחווית בהתאם- עוד שלב משמעותי ומרגש של החיים.
שלב של גדילה והתבגרות.
למי את קוראת זקנה?
למה את משתמשת במילה הזאת?
כך שואלות אותי נשים בארץ.
אני מאמינה שהרבה מהפחד היאוש והכאבים השונים שנשים חוות בתקופת המעבר שלהן, נובעים מהפחד להתעסק במילה הזאת בדיוק.
כשבעצם, האם אנחנו באמת רוצות את האלטרנטיבה של למות צעירה ויפה?
גם בזה ניגע בסדנה שלנו.
המילים זקנה וזקן הן מילים המעוררות כבוד -ולא פחד- בחברות שבטיות. למה להימנע ממילים המביעות כבוד גדול כל כך?
לכן אני משתמשת בהן בחופשיות בטקסטים ובסדנה עצמה.
אבל רגע רגע, זה לא אומר שנגמרו לך החיים! להיפך, תקופה חדשה ומרגשת מתחילה…
אני אלה הררי, מנחת סדנאות נשיות מאז 2002, וכבר שנתיים אני "האלה הנודדת".
לפני שנתיים חזרתי אל אמא אפריקה שלי כדי להמשיך לאסוף השראה מדרך החיים השבטית, עבורינו החיות והחיים בחברה המערבית התעשייתית המהירה.
הכל התחיל עם חלום ילדות על ערבות אפריקה, שהמשיך ללימודי תואר ראשון באנתרופולוגיה של אפריקה, חלום שהביא אותי בסופו של דבר לטקס התבגרות של שתי אחיות שקיבלו את הדם הראשון שלהן, בכפר על שפת האוקיינוס ההודי בטנזניה.
האנתרופולוגיה פינתה את מקומה ללימודי חוכמה שבטית-שאמנית, ואני הדרכתי נשים ונערות בדרך חזרה לנשיות המחוברת לאדמה ולעצמה.
ובשנתיים האחרונות במזרח אפריקה, אני פוגשת נשים מרשימות, מכירה עוד מסורות נשיות מרתקות, ולומדת מהזקנות החכמות איך לעבור אחרת את "השינוי הגדול".
זה הגיל שאפשר להתחיל…
שום דבר לא נגמר לנו!
אנחנו עדיין חושניות, משחקות, רוקדות, יוצרות, חיות !!!
נשים שבטיות לא מפסיקות לרקוד, להשתובב, להסתובב, לחיות. חיי המין לא נגמרים. אין "לא נאה ולא יאה" בגילי…
יש חופש! יש יותר!
גיל המעבר יכול להיות "קטסטרופה", או יכול להיות תקופה מרגשת של שינויים, כפי שאני חווה אותה כבר עשור מחיי.
מזמינה אותך לבחור בטוב…