במסע שלי אני לא עסוקה בלימוד לעומק של מלאכות מסורתיות, אבל תמיד שמחה להיתקל בהן בדרך.
חלק מהמסורות נעלמות ורק זקנות וזקני הכפר זוכרים ויוצרות, וחלקן, בטוויסט אירוני, משגשגות מחדש בזכות תעשיית התיירות, או ספציפית יותר, בזכותינו. אנחנו באות ובאים לאפריקה לראות אומנות אפריקאית מחומרים טבעיים, בקתות אפריקאיות, וכו'. וכך לכבודנו משתמשים בחומרים המסורתיים, למרות שהבניה המקומית כבר מזמן בוחרת בגגות פח על פני גגות קש…
הקליעה של מאמא עלי
כשביליתי זמן בביתה של מאמא עלי בבגמויו, בזמן החניכה לנשיות שערכה בביתה למאווה וזינה, ישבתי לצידה כשקלעה מחצלת חדשה…
בזמנה הפנוי, לרוב בזמן המנוחה של הצהריים הלוהטים, היא עובדת בשלווה ובהנאה.
ניסיתי להבין מאיזה צמח היא קולעת, אבל השם בסוואהילית ויכול להיות שהצמח מקומי בלבד. בכל מקרה הוא נקרא UKINDU TREE. חלק מהעלים נצבעים בצורה טבעית, לא נשארתי מספיק כדי לצפות בבישול הצבע, ויוצרים דוגמאות צבעוניות. מצרפת כמה סרטונים למתעניינות ולמתעניינים…
Mat weaving
המתנה שלי
כשחזרתי לבקר בבגמויו ממש לא מזמן, קיבלתי ממאמא עלי מתנה מיוחדת- את המחצלת שהתחילה לקלוע בזמן שישבתי לידה…
חבלים משערות קוקוס
בטיול בכפר ג'מביאני בזנזיבר נתקלנו בסבתא שיושבת בחצר ומכינה חבלים משערות הקוקוס.
בימינו כשאפשר לקנות חבלים בחנות כמעט ולא מכינים לבד. לא משנה באיזה חלק של אפריקה מדובר ובאילו צמחים משתמשים, ברוב המקרים מדובר בעבודה מאומצת ורבת שלבים…
היא ביקשה שלא נצלם אותה אבל לאט לאט התרככה והזמינה אותנו למחרת לראות את השלב הבא בעבודה. אבל, המסע קרא לנו למקומות אחרים…
MAKUTI קליעה בעלי עץ הקוקוס
קליעת מקוטי עדיין משומשת מאוד לשמחתי. קירות וגגות נושמים המתאימים למזג האויר החם, גדרות, ואלמנט קישוטי, הנראה מאוד "אפריקאי" לתיירים…
קיר מעלי קוקוס קלועים במסעדה המקומית האהובה עלי:
את חמיד צילמתי בהוסטל של אורית בכפר קיזימקזי בזנזיבר. חמיד הוא מומחה מקוטי ועובד מהר ויפה.
רגע משעשע היה כשדאודי, השומר בהוסטל, ניסה ללמוד את הקליעה. התרבות הסוואהילית חדשה עבור דאודי המסאי בדיוק כמו לתיירים המגיעים ממקומות רחוקים…
חמיד איבד סבלנות די מהר, ולי יצא סרטון חמוד וחוצה תרבויות… דאודי השומר לוחם המסאי מערבות פנים טנזניה, חמיד הסוואהילי שנושם את זנזיבר ומנהגיה מינקות, ואני המערבית הסקרנית…
אורז בקוקוס
אוקיי, לא בדיוק מלאכה, אבל טעים במיוחד, ודורש עבודה רבה…
אחד הזכרונות המופלאים ביותר שנותרו איתי, כולל ניחוחות והכל, הוא הפעם הראשונה בה ירדתי מהאוטובוס בבגמויו, לפני 23 שנה, גוועת ברעב והולכת בעקבות ריח משכר עד למטבח של אחת ממוכרות האוכל בשוק. הריח היה של אורז בקוקוס. אני זוכרת כל ביס, ואני זוכרת שחשבתי לעצמי באושר עילאי, שזוהי מנה הראויה למלכה בארמונה!
הפעם צילמתי את מוכרות האוכל בבגמויו שוקדות על הכנת הקוקוס שיתבשל לאחר מכן עם האורז, וישלח ניחוחות למטיילת מסיפור אחר אולי…
ואפילו ניסיתי בעצמי לגרד את אגוז הקוקוס, על כסא הפלאים…
לכסא הזה קוראים בסוואהילית kikuna mbuzi הכסא של העז בתרגום מאוד חופשי…
והנה אני על "כסא העז":
אלה היו ממש מעט מהמלאכות המסורתיות שעדיין מתקיימות, אם אתקל בעוד, אספר לך!
בינתיים קיראו על עוד מלאכות מסורתיות שפגשתי בדרך…
