במעבר בין טיסות בדרך לטנזניה הגעתי לטרמינל באדיס אבבה.
בעיני זה מרגיש תמיד כמו להיכנס בשערי העיר אגרבה-
עיר הקסם והמסתורין של אלאדין.
אפריקאיות ואפריקאים
במלבושים מהודרים וססגוניים
מכל רחבי היבשת
מתהלכים מימיני ומשמאלי,
החנויות מלאות באמנות אתיופית מסורתית,
ובכל בית קפה יש גם פינת בּוּנָה –
הקפה המסורתי של אתיופיה הנמזג מקנקן חרס שחור
אל תוך כוסות קטנים מעוגלים.
בכל פעם מחדש אני מחכה לבלות כמה שעות בטרמינל של אדיס אבבה.
והפעם, מולי ליד אחת החנויות- העץ הזה המעוטר בקליעות קש מסורתיות בצבעי אתיופיה.
אני עוצרת מולו ומתחילה לדמוע. אני בבית. שוב.
אני אפילו לא יודעת מה בדיוק בו מרגש אותי כל כך. הפשטות שלו, הפרשנות היצירתית הנאמנה לעצמה שכל כך אופיינית לאתיופיה, החומרים הטבעיים והצבעים המוכרים לי. אדום ירוק וצהוב- צבעי דגל אתיופיה שהפכו לסמל לאפריקה החופשיה.
אין לתחושה הזאת מילים. תחושה של הנה חזרתי הביתה אחרי עידנים בלב מדבר לבדי. תחושה של זיהוי. כן, זה הבית.
יש עוד מקומות כאלה בעולם עבורי, ועדיין מזרח אפריקה היא ה-בית, משיכה שאני מרגישה מאז שהייתי ילדה קטנה.
ותשמעו משהו, לא טיילתי כמעט במקומות שהם לא בית עבורי.
כשאני יוצאת למסע אני נענית לקריאה פנימית. למקום על הפנים של אמא אדמה שקורא לי. מקום שאני מכירה במעמקי נשמתי, מחיים קודמים שחייתי.
במקומות כאלה אני מרגישה חיבור עמוק, היזכרות מתוך הנשמה שהיא אני.
לא כל מקום קל וזורם, חוויתי גם מקומות שהיה לי קשה להישאר בהם למרות שידעתי וחוויתי את החיבור העמוק. והיו פעמים שעזבתי.
במזרח אפריקה
פה אני מרגישה שמחה וקלילה, הכל זורם לי, קלה לי השפה ונעימים לי האנשים. פה זה ה-בית, ועם כל הקשר שבעולם- מזרח אפריקה היא ערש האנושות. השבר הסורי אפריקאי מכיל את הזכרונות הקדומים ביותר של בנות ובני האנוש.
ואני זוכרת אותנו. קדמוניים וראשוניים וקרובים קרובים לאמא אדמה.
רשימת 10 מסלולי החובה לשנת 2023 רק מרחיקה אותי
שבעת פלאי תבל לא מעניינים לי
אם יגידו לי: "את חייבת להגיע ל…" אני פשוט אגיד "לא תודה".
אותי מעניינים המקומות שליבי מושך אליהם.
אמא אפריקה הובילה אותי בדרך הטובה אל האישה שאני היום, שינתה את כל מהלך חיי כשיצאתי אליה במסע של שנה בגיל 26.
ככה זה עם המקומות האלה שהם הבית של הנשמה.
מצא/י את המקום הזה שמהדהד לך בית, את המקומות האלה שקוראים לליבך לבוא. אין מקום אחד ויחיד, אין אחד אבסולוטי. מקומות שונים יקראו לך בזמנים שונים של החיים.
נותר רק להקשיב. לרחשי הלב, לתבונת הרחם. או לפעמים להקשיב לדבר הפשוט ביותר הנקרא "בא לי". מה בא לי? ולצאת לדרך.
צא/י לדרך. מבטיחה לך שתשוב/י שונה. בדרך שלך.
כשאני חוזרת הביתה לאמא אפריקה שלי
אני מריחה אותה בשדה התעופה של אדיס
אני מרגישה אותה בשוק ססגוני בעיר סואנת
אני חווה אותה בכפר מרוחק בערבה הפתוחה
אני יודעת אותה ביצירת חרוזים ססגונית
וכשאני יושבת עם דיגנה וקולעת.
