זהו משך הזמן שנערה נשארת בבית עם הופעת הדם הראשון. שבעה ימים לנוח, להסתגל, להכיל את השינויים, להתפנק עם נשות המשפחה וללמוד מהן. גם אנחנו יכולות!
Coming of age

טקסי התבגרות ממשיכים להתקיים בשבטים רבים, ובאחרים הם נעלמים לאיטם או כבר נעלמו.

אבל כמעט בכל מקום אני שומעת לשמחתי על אותו מנהג שנשאר ונשמר וממשיך להיות מכובד.

כשנערה מקבלת את הדם הראשון, הכל עוצר מלכת.

היא נאספת לביתה של סבתא, לביתה של אמא קטנה (=האחות הצעירה של אמא), או נשארת בבית אמא. במשך שבעה ימים הנשים מבשלות עבורה, מפנקות אותה, מפנות ממנה את המטלות הרגילות כדי שתוכל לשים את ליבה לשינויים ולהסתגלות. שתהיה פנויה גם להקשיב וללמוד מהנשים שסביבה.

בנות מספרות לי...

אישה צעירה אחת סיפרה לי שהאמא הקטנה שלה קנתה לה במתנה תחתונים חדשים ותחבושות מהחנות. היא לימדה אותה איך לשים את התחבושות ואיך לנקות את עצמה.

אחרת סיפרה לי על השבוע עם אמא שלה, שבמהלכו נחה והתפנקה, ולמדה מאימה ומנשות משפחה ושכנות על המחזור ועל הנשיות שלה.

לפי יכולת המשפחה, הנערה זוכה למתנות לרוב מנשות המשפחה והשכנות, או מתנה צנועה או בכלל לא. אבל אהבה תמיד יש לתת, ביחד נשי יש בשפע, הדרכה ניתנת, ואישה חדשה נולדת. תמה הילדות. מעתה תיכנס הנערה לאיטה לעולם הנשים.

בעולם המערבי שלנו...

חושבת לעצמי- שבוע ימים. כל כך שונה מהקצב המערבי הממהר ולא עוצר עבור שום דבר ואף אחת.

זוכרת את הבוקר בו קמתי בבוקר וגיליתי דם. אמא כבר יצאה לעבודתה, אבל זכרתי מה היא לימדה אותי. שמתי תחבושת והלכתי לבית הספר. שם הגיעו כאבים וחוסר נוחות. הייתי במקום הלא נכון.

ומה אם במקום זה הייתי נשארת בבית לשבוע עם אמא?

מה אם השכנות היו מגיעות לברך ולעטוף?

והדודות? כי השמועה היתה עוברת ביעף- זמן של שמחה וחגיגה! אלה הופכת לאישה!

אני מדברת הרבה על השראה. 

אני אוספת אותה עבורך.

לקרוא, לנשום את המילים, את התמונות, את הסיפורים על טקסי ההתבגרות מילדה לאישה…

ואז- מה באמת אפשר לקחת מכל זה?

מה אני יכולה לתת מכל זה לביתי, לאחייניתי, לבת של חברה טובה?

איך אני הופכת להיות החונכת של נערות סביבי?

איך אני יכולה לתמוך בנשים אחרות שביתן מתבגרת?

 

אשמח כל כך לשמוע ממך בתגובות.

Ella

Ella

Subscribe
Notify of
guest
2 Comments
Oldest
Newest Most Voted
Inline Feedbacks
View all comments
חיה

אני ב יכון הייתי מקבל וסת לפנות בוקר וקמה עם כאבי בטן. אמא שלי היתה מכינה לי כוס תה מנחמת. הייתי נרדמת על הספה עטופה בשמיכה שפרסה עלי. ונשארת בבית יממה. זה זכור לי בגוף כאי של שקט וחיבור.

ספארי- געגוע לאמא אדמה
השנה שלי 2021
אגם נייבשה
שיעורי קליעה בבר
אגם ויקטוריה & מוואנזה
הסיפור הלא ייאמן על איך מאצ'ו בלה קיבל את שמו.

רוצים לשתף?

שיתוף ב facebook
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב twitter
שיתוף ב pinterest

מי אני...

הי, אני האלה הנודדת.

חיי בקצרה- תואר באנתרופולגיה, שנת מסע משנת חיים במזרח אפריקה בגיל 26, חניכה שאמנית ארוכת שנים של לימודי החוכמה השבטית, נשיות וקהילה, הנחיית סדנאות עומק לנשים ונערות, סיפור סיפורים שבטיים לילדות ולילדים… ובגיל 50- חזרה לאמא אפריקה שלי, לאסוף עבורכן/ם עוד השראה לחיים קרובים יותר לעצמינו.

פוסטים אחרונים

קטגוריות

לקבלת עדכונים במייל

2
0
Would love your thoughts, please comment.x