איך קרה שלמדתי לקלוע בסיבי בננה בבר על הקילימנג'רו? זהו סיפור על מלאכה מסורתית שמתעוררת לחיים, וזהו הסיפור על דיגנה, המורה שלי לקליעה, שהיא גם בעלת הבר וגם מחזיקה בתפקיד המכובד של המרפאה המסורתית בכפר.

דיגנה היא בת שבט הצ'אגה מהכפר שימבווה במורדות הר קילימנג'רו בטנזניה.

היא מרפאת מסורתית, בעלת בר, וקולעת.
 

סבתה העבירה לה את הידע שלה ואת מעמדה כמרפאה המסורתית של הכפר. הידע סודי ויכול לעבור רק לבנותיה ונכדותיה, וכן הלאה במורד השושלת הנשית שלה.
 
דיגנה מכירה את העשבים השונים לריפוי אי נוחות ומחלות שונות, ונשות ואנשי הכפר מגיעים אליה עם מגוון בעיות לטיפול מקומי וטבעי, באדיבות האדמה השופעת והמעניקה של הקילימנג'רו. המוניטין שלה כמרפאה מעולה מפורסם גם מחוץ לכפר שלה, והיא מקבלת חולות וחולים המגיעים אליה ממרחקים.

גם את מלאכת הקליעה, כמו עוד דברים מהותיים ומשמעותיים רבים- למדה מסבתה המרפאה. 

אביה היה זה שלימד אותה כיצד לבשל את המבגה-Mbege – בירת הצ'אגה המסורתית העשויה בננות ודוחן ומותססת עם כינין.

הבר של הזקנים

הכרתי לראשונה את דיגנה כבעלת "הבר של הזקנים" כפי שאני אוהבת לקרוא לו.
ימי ראשון בערב הם השמחים ביותר. הזקנות והזקנים של הכפר (זקן/ה- מונח של כבוד בכל תרבות אפריקאית), מגיעים לשתות מבגה, מאזינים למוזיקת ​​ריקודים ישנה שנקראת Katitu, ואם האווירה נכונה, רוקדים קצת. כשקמתי לרקוד, גרמתי להם לאושר ממש.
ובכלל, הבר של הזקנים הוא מקום שמח.

כששאלתי איפה אפשר ללמוד לקלוע בסיבי הבננה, אמרו לי ללכת לדבר עם דיגנה.

כמה ימים לאחר מכן, אני מודדת את חצאית הריקוד המסורתית והזקן אנזלימו בדיוק מגיע ומצטרף לריקוד…

צלילי עלי בננה

בהתחלה לא שמתי לב במיוחד לעצי הבננה שסביבי. ואז, ככל שנשארתי יותר, התחלתי לשמוע את הצליל שנשמע כשהרוח נושבת בין העלים שלהם. זה נשמע כמו גשם… צפיתי בציפורים הצבעוניות שהיו מאושרות כל כך סביב העלים הירוקים והרחבים שמספקים להם מחסה מפני הגשם ומפני הטורפים. ראיתי את אשכולות הבננה הכבדים התלויים על העצים, ומבטיחים הזנה למשפחות הכפר. 

סיבי הבננה היבשים שהתקלפו מהגבעולים העירו זיכרונות עמוק בתוכי. ידעתי שאוכל לאסוף את הסיבים המיובשים האלה ולקלוע!

יכולתי לראות את זה בעיני רוחי, אבל לא בדיוק ידעתי איך לעשות את זה באמת. זיכרון מעורפל מחיים אחרים- עדיין הייתי צריך למצוא את עצמי מורה.

שיעורי קליעה בבר

דיגנה הסכימה בשמחה להיות המורה שלי, וקבענו להיפגש למחרת בארבע אחר הצהריים, השעה בה היא פותחת את הבר כל יום. בעודי יורדת בשביל המתפתל אל הבר, ראיתי אותה עולה לעברי נושאת בחן את צרור סיבי הבננה על ראשה, מוכנה לשיעור הראשון שלנו.

דיגנה בת 49. צעירה ממני בשנה והיא סבתא. הילדים מכנים אותה ביבי (סבתא) מתוך כבוד. היא תמיד חמה ואוהבת לכל ילדות וילדי הכפר ומכירה את כולם בשמם. הם באים איתי לשיעורי הקליעה שלי, ובעצם גם בכל מקום אחר …
  
הנה 3 סרטונים שמראים מקרוב את הטכניקה של הקליעה. כמובן שדיגנה תעדיף שתבואו לבקר. וזה לא כל כך מסובך שכמו שזה נדמה…

בננה לאנד

פסגת הקילימנג'רו כפי שנצפית מהכפר שימבווה

הבית של שבט הצ'אגה מתפרש על מורדות הר הקילימנג'רו השופע והנדיב. אדמת הלבה האדומה של ההר פורייה ומעניקה, ועצי הבננה הם האוצר של הצ'אגה.

בננות הן החיים. בננות ירוקות, הנקראות גם פלנטיין, מספקות ארוחות מזינות לאורך כל השנה, בדרך כלל מבושלות עם שעועית תירס או בשר. גם אם יש מחסור באוכל, תמיד יהיו להם בננות. זוהי לחלוטין ארץ הבננות!

סיבי הבננה, הסיבים היבשים שהופשטו מהגזע, משמשים לקליעת מחצלות, סלים, קערות, נפות, ובעבר הלא רחוק שימשו גם לשזירת מחצלות שינה, קישוט לראש וחצאיות לריקודים בחגיגות השבט, ועוד ועוד.

מלאכה נשכחת שבה לחיים

התחלתי ללמוד לקלוע סל. בעודה מלמדת אותי, דיגנה כבר קלעה מחצלת שינה וחצאית ריקודים, כי רצתה להראות לי  איך היה פעם בימים ההם (וגם להציע לי לרכוש כמובן. דיגנה היא אשת עסקים ממולחת, תכונה המאפיינת את שבט הצ'אגה).

הימים הבאים בבר של דיגנה היו חגיגה אמיתית לכולם. הזקנות והזקנים שהגיעו לזמן השיכר היומי שלהם התרגשו עמוקות לראות את המלאכה הישנה חוזרת לחיים. הסבים היו מלאים בסיפורים על החיים שהיו פעם. הסבתות עם עיניים מבריקות וחיוכים מאושרים סיפרו לי איך נהגו לקלוע את כל מה שהיזדקקו לו לצרכי הבית. הילדות והילדים ניסו ללמוד את המלאכה ולהוכיח זה לזו שהם כבר הבינו הכל… 

ודיגנה זכתה לשבחים מהזקנות והזקנים על יכולותיה הן כקולעת והן כמורה. כשסיימתי את הסל הראשון שלי קיבלתי גם אני שבחים רבים מהם, הן על עבודתי והן על העלאת זיכרונות שמחים מעברם.

וכך, התחברתי שוב לאהבה שלי לעצי בננה שנשכחה עמוק בתוכי, זכרון שהחזיר לכפר את זכרון המלאכה המסורתית, הדורשת זמן ומאמץ, אותה החליפו זה מכבר כלי הפלסטיק הממלאים את השווקים.

כולי תקווה שהחוויה המשותפת שלנו תישאר בלבבות הילדות והילדים, והם יגדלו לדעת ולהעריך את המלאכות המסורתיות של השבט שלהם.

ועכשיו תורם של דיגנה וויקטור…

דיגנה

דיגנה הפכה לאחת הנשים האהובות עלי בכפר, וידידות עדינה החלה להיווצר בינינו, על אף מחסום השפה. היא אישה טובת לב ועדינה, סקרנית לגביי בדיוק כמו שאני לגביה. בכל יום בו הגעתי לשיעור בבר שלה, היה לה קישוט או כלי בית אחר קלוע ומוכן להראות לי.

דיגנה היא אמנית. יש לה את התשוקה והכישרון הרבה מעבר לקליעה הפרקטית. אחרי הסל הראשון שלי התחלתי לתרגל בעצמי וחזרתי עם עוד אחד, ועוד אחד כדי להראות לה. ובכל פעם שהגעתי היא קלעה בעצמה, והיינו מחליפות רעיונות ודוגמאות.

בואו לבקר

ואם תגיעו לטנזניה, בואו לבקר את הבננה לאנד של הצ'אגה במורדות הקילימנג'רו.

אני מקווה שתחפשו את דיגנה, ללמוד קליעה או סתם לשתות משהו בבר של הזקנים. אני בטוחה שתיהנו.

לביקור בכפר שימבווה ובכל אוצרותיו הנסתרים – צרו קשר עם- Shimboni Africa Tours.

ויקטור שמנהל את החברה נולד בשימבווה והוא זה שהכיר לי את האנשים הטובים והעדינים של הכפר שלו.

עוד על הכפר שימבווה בטיפים שלי.

הסיפור על דיגנה והמחט- איך לצאת מהקופסה! קיראו בפייסבוק

Ella

Ella

Subscribe
Notify of
guest
0 Comments
Inline Feedbacks
View all comments
טקס מעבר מנערה לאישה
איך זה שבקניה מדברים אנגלית טובה מאשר בטנזניה?
אגם אלמנטייטה
ספארי בטנזניה
ללכת עם ג'ירפות
האקונה מטטה

רוצים לשתף?

שיתוף ב facebook
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב twitter
שיתוף ב pinterest

מי אני...

הי, אני האלה הנודדת.

חיי בקצרה- תואר באנתרופולגיה, שנת מסע משנת חיים במזרח אפריקה בגיל 26, חניכה שאמנית ארוכת שנים של לימודי החוכמה השבטית, נשיות וקהילה, הנחיית סדנאות עומק לנשים ונערות, סיפור סיפורים שבטיים לילדות ולילדים… ובגיל 50- חזרה לאמא אפריקה שלי, לאסוף עבורכן/ם עוד השראה לחיים קרובים יותר לעצמינו.

פוסטים אחרונים

קטגוריות

לקבלת עדכונים במייל

0
Would love your thoughts, please comment.x