שיעורי קליעה בבר

בננה לאנד

הבית של שבט הצ'אגה מתפרש על מורדות הר הקילימנג'רו השופע והנדיב. אדמת הלבה האדומה של ההר פורייה ומעניקה, ועצי הבננה הם האוצר של הצ'אגה.

בננות הן החיים. בננות ירוקות, הנקראות גם פלנטיין, מספקות ארוחות מזינות לאורך כל השנה, בדרך כלל מבושלות עם שעועית תירס או בשר. גם אם יש מחסור באוכל, תמיד יהיו להם בננות. זוהי לחלוטין ארץ הבננות!

סיבי הבננה, הסיבים היבשים שהופשטו מהגזע, משמשים לקליעת מחצלות, סלים, קערות, נפות, ובעבר הלא רחוק שימשו גם לשזירת מחצלות שינה, קישוט לראש וחצאיות לריקודים בחגיגות השבט, ועוד ועוד.

מלאכה נשכחת שבה לחיים

התחלתי ללמוד לקלוע סל. בעודה מלמדת אותי, דיגנה כבר קלעה מחצלת שינה וחצאית ריקודים, כי רצתה להראות לי  איך היה פעם בימים ההם (וגם להציע לי לרכוש כמובן. דיגנה היא אשת עסקים ממולחת, תכונה המאפיינת את שבט הצ'אגה).

הימים הבאים בבר של דיגנה היו חגיגה אמיתית לכולם. הזקנות והזקנים שהגיעו לזמן השיכר היומי שלהם התרגשו עמוקות לראות את המלאכה הישנה חוזרת לחיים. הסבים היו מלאים בסיפורים על החיים שהיו פעם. הסבתות עם עיניים מבריקות וחיוכים מאושרים סיפרו לי איך נהגו לקלוע את כל מה שהיזדקקו לו לצרכי הבית. הילדות והילדים ניסו ללמוד את המלאכה ולהוכיח זה לזו שהם כבר הבינו הכל… 

ודיגנה זכתה לשבחים מהזקנות והזקנים על יכולותיה הן כקולעת והן כמורה. כשסיימתי את הסל הראשון שלי קיבלתי גם אני שבחים רבים מהם, הן על עבודתי והן על העלאת זיכרונות שמחים מעברם.

וכך, התחברתי שוב לאהבה שלי לעצי בננה שנשכחה עמוק בתוכי, זכרון שהחזיר לכפר את זכרון המלאכה המסורתית, הדורשת זמן ומאמץ, אותה החליפו זה מכבר כלי הפלסטיק הממלאים את השווקים.

כולי תקווה שהחוויה המשותפת שלנו תישאר בלבבות הילדות והילדים, והם יגדלו לדעת ולהעריך את המלאכות המסורתיות של השבט שלהם.