דיגנה והסל שלנו
ואם אני חושבת על זה לעוד רגע, אז בעצם כל הספרים הסדנאות וההרצאות שמושקעות בעולם המערבי שלנו על "לצאת מהקופסא", מתעסקות בבעיה מערבית מלכתחילה!
בעיה מערבית שיצר המערב. החינוך המערבי, תפישות העולם המערביות, התעשייה המערבית.
אז מה הסיפור על המחט?
כשסיימנו לקלוע את הסל הראשון שלי, סיימנו- כי לדיגנה לא הפריעה העובדה שאני, התלמידה שלה שרוצה להתאמן בקליעה ולסיים ממש לבדי ובכוחות עצמי את הסל- היא המשיכה לקלוע אותו כשלא הייתי שם (כי אין קופסא).
בקיצור, כשסיימנו לקלוע אותו הגיע הזמן לתפור את ידיות הסל. ואז- המחט נשברה. דיגנה התקשרה הביתה לבקש מהבן שלה להביא משהו.
והוא הגיע עם- מטריה!
שבורה יש לציין.
התקשיתי להבין את המתרחש וניסיתי לקבל הסבר כל שהוא על הקשר בין הסל שלי למטריה שבורה (קופסא מישהו???).
ההסבר הגיע לבסוף… מטריה שבורה היא פוטנציאל בלתי נדלה למחטים. מי היה חושב על זה. בטח לא אני (קופסא). כשאני רוצה מחט אני מחפשת את חנות המחטים הקרובה לביתי. אותן חנויות דיסקית נסתרות וכמעט נכחדות.
וזה כוח העל של המוח האפריקאי.
יצירתיות מדהימה ומציאת פתרונות שראש הלוקה בקופסתיות לא יכול להגות אותם. ראש המחט הוא בדיוק המקום בו תופרים את קצה הפלסטיק של המיטריה לשלד שלה. את הקצה השני שוברים ואז משחיזים עם אבן משחזת- והנה מחט לתפארת ואפשר לתפור את הידיות לסל שלנו.
יצירתיות, קהילתיות, גאונות מחשבתית. רק קופסא אין.
בעצם ה-אין קופסא היתה שם כבר מהרגע הראשון בבר של דיגנה
הגעתי לדיגנה ללמוד את הקליעה המסורתית של שבט הצ'אגה- אנשי ונשות ההר הגדול קילימנג'רו. למעשה דיגנה בעצמה ושיעורי הקליעה שלנו כבר היתה דוגמא ל-אין קופסא.
דיגנה היא גם מרפאה מסורתית מפורסמת- לאחר זמן רב נודע לי שאנשים מגיעים אליה ממרחקים, ולא רק מהכפר כפי שחשבתי לעצמי.
היא גם מבשלת השיכר ומנהלת את הבר הקטן שלה בכפר האדום-ירוק האהוב עלי כל כך (אדומה היא אדמת ההר, וירוקה היא הצמחיה השופעת שלו).
והיא גם קולעת ויוצרת.
אין-קופסא.
הרי רק על זה יכולתי לכתוב פוסט או ספר – הרי עד כמה אנחנו נותנות ונותנים לעצמינו בתרבות המערבית להיות גם וגם וגם? (המשך יבוא, יש לי הרגשה).
והדרך בה התנהלו שיעורי הקליעה שלנו-
בין השיעורים שלנו דיגנה המשיכה בקליעה של מה שנתפס בעיני -מתוך הקופסא- הסל שלי, שאני אמורה לסיים אותו בכוחות עצמי.
כולן וכולם היו שותפים לשיעורים שלי. הילדות והילדים, הזקנות והזקנים (קיור לסיפור המופלא הזה בסיום הפוסט). זכרונות ילדות רחוקים התעוררו מהזמנים לפני שהפלסטיק החליף את הקליעה המסורתית, סיפורים סופרו לילדים, כמה ילדות ניסו לקלוע גם הן. אלה היה שיעורים של כפר שלם.
כי אין-קופסא.
ויש עוד המון סיפורים קטנים כאלה של אין-קופסא.
מכיר/ה את הצ'ופצ'יק הקטן הזה שמגיע עם טלפון חדש, שפותח את התא של הסים? אחרי שהוא הולך לאיבוד, כי ברור שהוא הולך לאיבוד, או כאן מאחר וחפצים נעים בטבעיות ובנדיבות בין אנשים כי תמיד יש מישהו שצריך רגע את הצ'ופצ'יק הזה, בסוף תישאר/י בלעדיו.
ברגע כזה שהייתי חייבת את הצ'ופצ'יק שכמובן הלך לאיבוד, חבר הסתכל רגע על האדמה והרים זרד דק. כן, ניחשת! צ'ופצ'יק מעולה…
שוב, אין קופסא.
מחט לחרוזים מכינים כאן מחוט ברזל דק,
חוטים מוציאים מתוך צמיגים של מכונית ומוכרים אותם בשוק.
ארנק הוא גם הקצה של בד הקנגה המסורתי שקושרות בתוכו את הכסף. על כל שאר השימושים של קנגה אכתוב פעם. יש מלא!
קופסת שימורים ואין פותחן? מי ידעה שגם סכין עושה את העבודה? לא אני. לי יש קופסא. ולכן אני רוצה ללכת לחפש פותחן בחנויות (קשה למצוא!).
אני יכולה להמשיך עד מחר…
אבל מה שבאמת רציתי להגיד בעניין של הקופסא- התרגלנו בחברה המערבית לקנות הכל. לכל פעולה יש מכשיר יעודי- רק תחשבו רגע על המטבח שלכן/ם וכל המכשירים הספציפים לכל מטרה שיש בו כולל הכלי הסיבובי ליבוש חסה…
כאן הכל פשוט יותר.
כאן אין קופסא- יש גם וגם. מטריה היא גם מלא מלא מחטים, זרד דק הוא גם קיסם לשיניים וגם צ'ופצ'יק של הסים. הכל זמין והכל מסביב- כשאין קופסא.
הקופסא היא בעיה מומצאת שהחברה המערבית יצרה לעצמה
החינוך המערבי מלמד אותנו כבר מגיל הגן לשים הכל בקופסאות.
מלפפון זה ירק או פרי?
כלב זה חי צומח או דומם?
כל דבר חייב להיות במקום שלו ולא לזוז.
וכמובן שהתעשייה המערבית מלמדת אותנו לקנות הכל, לכל צורך יש כלי יעודי משלו. אם אין לי את הכלי הספציפי מאוד, אני הולכת לחנות ספציפית מאוד לקנות אותו. וככה יש לנו הרבה מאוד חנויות מאוד ספציפיות. והרבה כסף נעשה בזכות החשיבה הקופסתית.
אם אני מפליגה עם זה הלאה, ככה קל ליצור אנשים מאוד קופסתיים, וקל לשלוט באנשים קופסתיים. קל ללמד אותנו איזו קופסא היא טובה ואיזו פחות. איזו קופסא מפותחת ואיזו פחות. וכן הלאה, תפליגו!
החיים כאן מלמדים אותי להיות פשוטה יותר, קלה יותר, גמישה יותר בחשיבה שלי.
ובלי קופסא יש גמישות מחשבתית, יצירתיות, והרבה "גם וגם" במקום "או זה או זה" ו"רק ככה זה עובד".
ותחשבו על זה, מחוץ לקופסא 🙂
קיראו את הסיפור המופלא על הקליעה המסורתית עם דיגנה בבר הקטן שלה על הקילימנג'רו…
יש לי מטריה שבורה בבית, ינוסה!!
וואו זה בדיוק החזון שלי! להחזיר את ההשראה אלינו. שנפסיק לקנות כל דבר, ונסתכל יותר מסביב לגלות איזה שפע כבר יש לנו. אפילו במטריה שבורה 🙂 שתפי אותנו בהמשך!