איך הגענו למצב שאדמה היא מילה פוליטית, וקרקע היא מילה נדל"נית?
איך הגענו ממערכת יחסים בין אמא אדמה לבנותיה ובניה, בעולם של שפע, חלב ודבש, לעולם בו יש צורך לציין את יום הקרקע העולמי כדי שתישאר לנו אדמה לגדל בה אוכל?
וכך הכל התחיל:
אתמול ראיתי פרסום של תמי מעץבעיר לכבוד יום האדמה העולמי, החל ב5 לדצמבר, שבארץ קוראים לו יום הקרקע. לא הצלחתי להבין, שהרי יום אמא אדמה, שבארץ קוראים לה כדור הארץ ובעולם קוראים לה פשוט אדמה בלי אמא, חל ב22 באפריל.
חפרתי ובדקתי, כי היה מאוחר מדי בלילה לשאול את תמי. מסתבר שזה יום האדמה העולמי במובן של קרקע, SOIL. מטרתו העולמית היא להעלות את המודעות שלנו לחשיבות איכות הקרקע, שכן הקרקע מזינה את האנושות.
ועכשיו, לפני שאני בכלל מתחילה לדבר על מה שרציתי לדבר על אדמה ועל אמא אדמה, הרי בארץ יש כבר יום אדמה, ב30 למרץ. יום האדמה מציין את המאבק של ערביי ישראל במדיניות נישול (גזילה) האדמות של ממשלות ישראל. אופס… זהו הלך הפוסט.
אבל אני ממשיכה עבור אמיצות הלב. אז אדמה זאת מילה פוליטית בארץ, ברור. שני עמים שרבים על פיסת אדמה קטנטנה, ולא אמרתי מילה על מה קורה ברגע זה על אדמת עזה. אם יום האדמה כבר תפוס, נקרא לזה יום הקרקע. האמת שזה פירוש סביר למילה SOIL. קרקע היא מילה ניאטרלית, נטולת נשמה במתכוון, משאב של המין האנושי. והיום הזה מוקדש להעלאת מודעות, כדי שנוכל לשאוב ממנה, סליחה, ממנו- מהמשאב- כמה שיותר בעתיד.
אז איך הגענו למצב שאדמה היא מילה פוליטית, וקרקע היא מילה נדל"נית?
איך הגענו ממערכת יחסים בין אמא אדמה לבנותיה ובניה, בעולם של שפע, חלב ודבש, לעולם בו יש צורך לציין את יום הקרקע העולמי כדי שתישאר לנו אדמה לגדל בה אוכל?
זאת שאלה מאוד מכאיבה עבורי, ולא אענה עליה מהזוית ההיסטורית אלא הנשמתית העמוקה. הפרדנו את עצמנו/ הופרדנו (גם וגם) מאמא אדמה ואלו מאלו. כבר לא אחיות ואחים, בנות ובנים של אמא שופעת ומזינה, כעת במלחמת הישרדות על משאבים. הפכנו את האדמה אימנו לבעיה שיש לפתור. משאב שיש להילחם עליו.
אבל, היה כאן אחרת, וממש לא מזמן. והרי זאת העבודה שלי לספר בדיוק על זה, להזכיר:
למשל, עצם הבעלות על האדמה הוא רעיון חדש.
כאן במזרח אפריקה, אפילו שבטים חקלאיים לא החזיקו בתפיסה שהאדמה שייכת להם. זהו מושג זר ומוזר. שבטים חקלאיים נדדו בעקבות המים והאדמות הפוריות, מניחים לאדמות שעזבו מאחור, לחדש את עצמן. הם צייתו לקול הנשמתי של חוכמת העולם הקדום, שחי בהם מהימים שהיו, כמו כולנו במשך עידנים, ציידים לקטות שנעו במרחב סביב העונות, נהנים מאדמה זבת חלב ודבש בלי לפגוע בה.
האנושות גדלה כל כך שאותם שבטים חקלאיים לא נודדים יותר כי אין לאן. גם שבטי הרועים נאלצים להפוך ליושבי קבע, ולהילחם על מקורות המים עם החקלאים. וקבוצות הציידים-לקטות סובלות יותר מכולם. גם הם, שאלפי שנים התרחקו עוד ועוד מהשבטים החדשים, נותרים עם קמצוץ מהאדמות הקדומות שנעו בהן בשפע ובשלום.
אז מה אני אומרת?
אני אומרת שהשינוי לא יבוא מזה שנפתח מודעות או נלמד עוד טכניקות לשימור משאב האדמה. זה עוזר, אבל לא שם אני רואה את הריפוי.
השינוי יבוא כשניזכר שנולדנו לעולם של האדמה אימנו, זבת חלב ודבש. נולדנו עם הבטחה לשפע. נולדנו אחיות ואחים שחולקות וחולקים את השפע.
השינוי יבוא כשניזכר בקול הקדום בתוכינו שלוחש לנו את חוכמת העולם הקדום עוד מאז הימים בהם היינו אנו ציידים-לקטות.
לחזור לשם אי אפשר.
להחיות את החיבור הראשוני עם העולם של אמא אדמה- אפשרי וחיוני לנו.
הנה רק 3 דוגמאות מתוך חוכמת העולם הקדום ששווה ואפשרי לאמץ גם היום:
» חברות ציידים-לקטות הן החברות השיוויוניות ביותר של האנושות, וכולנו התחלנו משם (זה לא השיוויון העכשווי במובן של "כולנו אותו דבר").
» ציידים-לקטות הן אימהות ואבות עדינות ואוהבים, המלמדות בסבלנות ובמתן חופש אוטונומי גדול לילדות ולילדים ללמוד להתנסות ולהתפתח בדרך היחודית להן.ם (זה לא החופש הפרוגרסיבי והמבולבל של החברות המערביות).
» חברות ציידים לקטות חיות בשפע והודיה ובשיתוף אלו עם אלו (מי אמרה ריטריט רוחני ולא קיבלה).
אלה רק שלוש דוגמאות, וכולן ניתנות לאימוץ וליישום בחיים העכשוויים של כל אחת ואחד מאיתנו. זה דורש היזכרות ולמידה, וזאת בדיוק העבודה שלי! תשאלו אותי איך.
וחזרה ליום האדמה, יום הקרקע. האדמה היא לא נכס. היא אמא שלנו. למוחות שלנו יש כוחות אדירים, אם נאפשר להם להשתחרר מהשקר הגדול של אדמה פוליטית וקרקע כמשאב. מהשקר שכך היה וכך יהיה ואין מה לעשות חוץ מלהתייאש.
להשתחרר מהשקר הכל כך חדש הזה, יאפשר ללב ולרחם שלנו להיזכר במה שהיה בתוכינו כל הזמן. נולדנו לעולם של שפע, העולם של אימנו האדמה. אין על מה להילחם. אפשר לתת לאדמות לחדש את עצמן, ולאמא אדמה לעזור לנו לבנות עולם חדש-עתיק. לא כמו שהיה, אבל על הבסיס האיתן של חוכמת העולם הקדום.
על ההרצאות והקורסים הקרובים להיזכרות בחוכמת העולם הקדום- ליחצו כאן
לתמי מעץבעיר- כאן.
אחד השיעורים העמוקים מתוך חוכמת העולם הקדום, שכל זקנה מספרת וכל צעירה לא אוהבת לשמוע, ולפעמים גם מסרבת להאמין שזה כך:
אפילו עץ הבאובב האדיר היה פעם זרע קטן
ולעמוד ליד הזרע, לרקוע ברגליים ולכעוס שלא יצא עדיין אפילו עלה אחד קטן, לא עבד לאף אחד.
מאחלת לנו להתחיל את השינוי היום. וליצור אותו בסבלנות עבור הדורות הבאים.
