עוד תמונות מאחר הצהריים של הנמר היפהפה הזה- בסוף הפוסט
המרחבים האינסופיים
אני זוכרת את הספארי הראשון שלי. הייתי בת 23 ובפעם הראשונה באפריקה!
היינו במסאי מרה והחוויה העוצמתית ביותר עבורי היתה המרחבים הפתוחים.
לנסוע שעות במישורים הפתוחים בלי לראות עמודי חשמל או בתים. הכל כל כך פתוח, שאני צופה בגשם שיורד במרחקים מענן כבד- כשאנחנו בשמש.
וכמובן חיות הבר. לראות חיות חופשיות. קודם כל, חופשיות מכלוב. והרבה מעבר לזה- חופשיות לחיות את חייהן, לנדוד בערבות. לעבור מרחקים שהם הבית עבורן.
לראות מסאי מהלכים בין החיות, מכירים ומכבדים את ממלכת הטבע.
הנדידה הגדולה
בספארי האחרון שלי בסרנגטי הגשמתי חלום- לצפות בעדרי הגנו חוצים את נהר המרה בדרכם לעשב הירוק במסאי מרה.
המראות המרהיבים, האנרגיה הגועשת בין חיים למוות ברגעי החצייה, הכל היה שווה את זה!
וברגע אחד בו עשרות רבות של רכבי ספארי התגודדו על שתי גדות הנהר, הרגשתי. מה אנחנו מחפשים פה?
מה גורם לנו לטוס מרחקים כדי להגיע לכאן?
הידיעה שלי היא-
כולנו חיים בכמיהה גדולה ולא תמיד מודעת להרגיש שוב קירבה לאמא אדמה ולמשפחת הטבע שלנו, וזה החלום הגדול שמביא אותנו לספארי .
חיות מרגישות?
ברור שכן.
אחד רגעי הזכות שחוויתי בסרנגטי, היה רגע בו נפגשו פילים משתי משפחות. ההתרגשות היתה גדולה ואחת אחד, צעירים ומבוגרים עמדו בטור לברך פיל/ה מסוים/ת. ההתרגשות היתה רבה כל כך, שבטור שיצרו, הפילים שלחו חדק קדימה להתחכך בפיל/ה שלפניהם להרגיש כבר את האנרגיה של הפיל/ה שחיכו בחוסר סבלנות לברך.
אני לא מבינה גדולה, אין לי ניסיון והיכרות עם אורחות חייהם של הפילים, אני לא יודעת בדיוק להסביר מה קרה שם, אבל ברור שזה היה מפגש שמאוד ריגש את כל הפילות והפילים המעורבים.
פילות ופילים אומרים שלום
שאר שוכני הרכב שאלו זה את זו בתמיהה: מה הם עושים?
כשאמרתי בפשטות- הם אומרים שלום- הסתררה שתיקה מביכה.
הם הרי רק חיות, הרי הם מונעים אך ורק מאינסטינקטים, אין להם רגשות, אין להם קשרים חברתיים חוץ מכאלה שהם לא מודעים אליהם. ככה לימדו רבות ורבים מאיתנו. אני שומעת את הדעות האלה מכל הגילאים והרקעים.
כל כך שכחנו.
כל כך התרחקנו שאנחנו לא מזהות ומזהים את אחיותינו ואחינו החיות. ולכן נטוס מרחקים כדי למלא את הכמיהה את החוסר.
משפחה אוהבת
מתחככים ומתחבקים תוך כדי תזוזה מנקודת רביצה אחת לשנייה
פעם ידענו...
הכרנו את החיות משעות של צפיה ומתוך למידה מהמבוגרים.
הכרנו את העשבים והצמחים המרפאים
הכרנו את ההרים, את המישורים, את המערות, כי פשוט חיינו בהם.
שבטים רבים עדיין יודעים וחיים בממלכתה של אמא אדמה. בממלכה הזאת אם תרדו מרכב הספארי כדי לצלם תמונה מושלמת, לא בטוח שתחזרו אליו. את הממלכה של אמא אדמה יש לכבד.
היפופוטמים מנמנמים לעת ערב
זה היה אחד המראות המתוקים שראיתי. זמן של פינוקים ומנוחה יחד.
החיים המערביים שלנו
אנחנו המערביים שחשבנו שאפשר לחיות בעיר, בפנטזיה של החיים התעשייתיים הנוחים, מגלים היום שגם החיים שיצרנו לעצמינו מתנהלים בממלכתה של אמא אדמה.
ולחוסר הכבוד כלפיה יש מחיר כבד.
וזהו בעיני גם מקור הכמיהה והסקרנות הגדולה כלפי שבטים שעדיין חיים, ולעיתים נאבקים להמשיך לחיות, בהרמוניה עם אמא אדמה. המפורסם בהם הוא שבט המסאי כמובן.
וכך נוהרים תיירים מרחבי העולם לספארי- לצפות בחיות הבר, ולפגוש את שבט המסאי…
משפחת הצ'יטות
אמא כל כך עירנית ויודעת, לא מפסיקה לרגע לסקור סביבה.
המתבגרים סומכים עליה, קצת מתפזרים…
אז מה אני אומרת?
בטח בואו לספארי-
זוהי עשויה להיות אחת החוויות העוצמתיות והבלתי נשכחות של חייכם.
אני גם אומרת –
תיזכרו כבר היום שאנחנו חיים בממלכתה של אמא אדמה.
צאו לטבע הקרוב, התהלכו בעדינות, שלא תבריחו חיות וציפורים בדרך. מפגשים מרגשים מחכים לכם שם.
חבקו עץ.
עצים הם ישויות תבוניות, בדיוק כמו כל חיה וכל אבן וכל יצירה של אמא אדמה. עצים יקחו מכם כאב, צער, חוסר נוחות ומחלה.
תשאירו מתנה לעצים, למקום שגרם לכם להרגיש טוב.
ברכה, ציור על עלה, או כל מתנה סמלית אחרת מחומרים מתכלים.
הסכימו להרגיש. לפתוח את הלב. אז ודאי תדעו שכל חיה תבונית, אז ודאי תכבדו את כל החיים האחרים על פני אמא אדמה, אז ודאי תזהו מחדש את אחיותינו ואחינו עם ארבע רגליים, עם קשקשים, עם כנפיים, עם מחושים.
כולם המשפחה שלנו.
משחקי ילדות
Pamoja
Pamoja בסוואהילית פירושה- אנחנו ביחד.
אנחנו משפחה אחת.
אני מאמצת את ראיית החיים הזו ומזמינה גם אותך.
חיי נמר
הנמר היפהפה הזה עבר מנקודת תצפית אחת לשנייה בסבבה, לא לחוץ לחפש טרף, נהנה משעות אחר הצהריים הנעימות. זזנו בעקבותיו בהתרגשות גדולה (אנחנו ועוד 30 רכבים…). משתפת את התמונות האהובות עליי מהסשן הזה:
סשן הצלליות...
הקהל הנרגש
ברגל
זמן מנוחה בסבבה
להתראות ותודה על התמונות!
מחכה לקרוא בתגובות האם דבריי מהדהדים בך ♥
מאוד נהנתי לקראו
מהדהד חזק בתוכי
תודה
נור
שמחה מאוד לשמוע 🙂 תמשיכי לעקוב